בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לפני כשבועיים לעובדת ששכרה החודשי עמד על כ-6,000 שקל, פיצוי חריג בגובה 100 אלף שקל בשל פיטוריה שלא כדין.
לאחר כ-20 שנות עבודה ככוח עזר בבית אבות, נפגעה העובדת ברגלה במהלך עבודתה. כחודש וחצי לאחר התאונה, בעודה באי כושר עבודה, זומנה העובדת לשיחה בבית האבות מבלי שנאמר לה מה מטרתה. בשיחה נכחו מנהלת משאבי אנוש ומנהל בית האבות, שסירב לבקשת בעלה של העובדת שהגיעה עמה להשתתף.
באותה שיחה הוסבר לעובדת שאין אפשרות להעסיק אותה יותר לאור מצבה הרפואי, על אף שביקשה שינסו למצוא עבורה תפקיד חלופי. בסיום השיחה הוצע לה לחתום על מסמך שכותרתו "גמר חשבון והודאת סילוק", אולם היא סירבה.
"בהסכמה וברוח טובה"?
בסיכום השיחה כתבה מנהלת משאבי אנוש: "אנו לצערנו נאלצים לסיים יחסי עובד מעביד… העובדת תקבל מכתב הזמנה לשימוע". כאשר היא נשאלה בעדותה בבית הדין מדוע זומנה העובדת לשימוע אם בסיכום השיחה שקדם לו כבר נכתב שהחברה נאלצת לסיים את יחסי העבודה עם העובדת – תשובתה הייתה כי "זה הליך שצריך לעשות אותו". בית הדין הסיק מכך שבית האבות ראה בהליך השימוע הליך פורמלי בלבד כדי להכשיר החלטת הפיטורים שכבר התקבלה.
"שימוע יש לקיים לפני קבלת ההחלטה על הפיטורים ולא לאחריה", הבהיר בית הדין. "בענייננו אנו רואים כי ההחלטה על פיטורי העובדת התקבלה לפני השימוע, ומן הטעם הזה בלבד אנו מתקשים להאמין שהשימוע שנערך לה היה בלב פתוח ונפש חפצה… "חשוב כמובן להתייחס גם להליך שקדם לשימוע שהיה רצוף פגמים ושהתנהל בצורה פטרנליסטית, עד כדי חשש שהחברה ניסתה לנצל את היות העובדת עובדת מוחלשת על מנת להקל על עצמה את הליך פיטוריה".
העובדת לא עודכנה מראש לגבי מהות השיחה, עניין חמור במיוחד לאור העובדה שכוונת החברה היתה להחתים אותה על מסמך משפטי, ובנוסף החברה נהגה באופן פסול כאשר הציעה לעובדת לוותר על זכות השימוע. "ככל ובפגישה הייתה מוצעת לה הצעת פרישה נדיבה ניתן אולי היה להבין את הניסיון לסיים את יחסי העבודה עם העובדת 'בהסכמה וברוח טובה', אולם מאחר ומה שהוצע לעובדת היה זכויותיה על פי דין בלבד אין שום סיבה להציע לה להסכים לפיטוריה תוך ויתור על זכות השימוע", הבהיר בית הדין.
היעדר פרוטוקול
הצדדים חלוקים לגבי מה שקרה בשימוע שנערך 6 ימים לאחר אותה שיחה, כאשר לגרסת הנהלת בית האבות לא היה ידוע להם שהם נדרשים לתעד את השימוע באמצעות פרוטוקול. "לשימוע לא נערך פרוטוקול מסודר אלא רק סיכום שיחה לקוני בדיעבד הכולל פירוט מינימלי ביותר של תוכן השיחה… מעבר לכך שצויין שהתעובדת אמרה שהיא רוצה להמשיך לעבוד ושהיא סירבה להצעה למשרה בהולכת מטופלים – אין עוד פירוט לדברים שנאמרו על ידי העובדת או יתר הנוכחים הפגישה. כן לא נרשמו הנוכחים בישיבה", תיאר בית הדין את כשלי החברה בעריכת השימוע.
היעדר פרוטוקול גרם לנזק לעובדת, שכן כך נמנעה ממנה האפשרות לסתור את טענות החברה בקשר למהלכה של פגישה זו – לגרסת העובדת החברה דחתה על הסף את כל הצעותיה לעבוד בתפקידים שונים, וגם לא הציעה לה כל משרה חלופית. "בהיעדר פרוטוקול מסודר ומשלצדדים גרסאות הפוכות למהלך השימוע – לא ניתן להסתמך על מסמך הסיכום", הבהיר בית הדין.
בית הדין פסק שהנהלת בית האבות פעלה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות כשהחליטה לפטר את העובדת בשל מוגבלותה ללא ניסיונות אמיתיים לחפש עבורה משרה חלופית, או לנקוט בפעולות כדי להתאים לעובדת משרה כלשהי.
בשל מחדליה החמורים של הנהלת בית האבות, פסק בית הדין לעובדת סכום גלובלי חריג של 100 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין, פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות וכן בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובדת.
[סע"ש 17503-03-17]