הוכח שהחברה נהגה כלפי העובד בהגינות לאחר הפיטורים: העמידה לרשותו את רכב החברה והסלולר למשך חודש, ואף ויתרה על הלוואה שנטל ממנה
בפסק דין שאורכו שבעה עמודים בלבד, פסק בית הדין לעבודה לפני כשבוע וחצי פיצוי חריג בגובה 80 אלף שקל לעובד שפוטר מבלי שנערך לו שימוע. זאת על אף שהוכח שהחברה נהגה כלפי העובד בהגינות לאחר הפיטורים: היא העמידה לרשותו רכב של החברה למשך חודש נוסף תוך מימון הדלק, ויתרה לו על הלוואה שנטל ממנה, ובנוסף נענתה לבקשתו והשאירה לשימושו את מכשיר הטלפון.
העובד הועסק בחברה העוסקת בשיווק והפצה של מוצרים שונים. בתפקידו האחרון שימש כמנהל מכירות, ושכרו עמד על 20 אלף שקל בחודש.
לאחר כ-11 שנות עבודה, סמנכ"ל המכירות בחברה הזמין את העובד לחדרו, והודיע לו על החלטת החברה לפטר אותו. זאת מבלי שהעובד זומן לשימוע, לא בכתב ולא בעל פה.
חובת המעסיק לערוך לעובד שימוע לפני פיטורים אינה קבועה בחוק, אלא היא נקבעה במסגרת הפסיקה מכוח חובת תום הלב החלה על המעסיק כלפי העובד. במשך שנים ארוכות הקפיד בית הדין לעבודה הקפדה יתרה על קיום 12 הכללים לעריכת שימוע כדין, אולם לאחרונה קרה לא פעם שעובדים פוטרו ללא שימוע – ובכל זאת נפסק שהם אינם זכאים לפיצויים.
כך, למשל, בפסק דין המשתרע על פני 50 עמודים, פסק בית הדין לעבודה בתל אביב באפריל 2018 שלמרות היעדרו של שימוע לפני פיטורים – התקיימה תכליתו, ולכן העובדת אינה זכאית לפיצוי.
הסיבה לכך היא שבתי הדין לעבודה החלו להסית את הדיון המשפטי מהפרוצדורה אל המהות – כלומר אל תכלית השימוע. כלומר, במקרה בו תכלית השימוע התקיימה – בית הדין אינו ממהר לפסוק פיצויים, גם אם השימוע לא נערך לפי כללי הפסיקה, ובמקרים חריגים גם אם לא נערך שימוע כלל.
זאת, כמובן, רק כאשר בית הדין מתרשם שהמעסיק נהג בתום לב, ושהעובד קיבל בפועל הזדמנות לשפר את תפקודו או להתגונן מפני הטענות נגדו. ובעיקר במקרים בהם המעסיק מוכיח שגם אילו היה נערך שימוע – לא היה בכך כדי לשנות את החלטתו בנסיבות העניין.
"כרעם ביום בהיר"
במקרה הנוכחי בית הדין פסק שאי עריכת השימוע אינו פגם טכני, אלא פגם מהותי. זאת מאחר שמדובר בעובד בכיר, לא צעיר, בדרג ניהולי, שהועסק בחברה במשך שנים רבות.
החברה לא הוכיחה שעדכנה את העובד שהוא מועמד לפיטורים, לא הוכיחה שהציגה בפניו את הנימוקים לכך, ולמעשה הוכח שהחלטת הפיטורים התקבלה עוד בטרם הפגישה עם העובד, כלומר ההחלטה בעניינו התקבלה ללא שעמדתו נשמעה.
"לוּ העובד היה מקבל מראש את הסיבות לזימון לשימוע ומקבל זמן להיערך לשימוע, ייתכן שהיה נותן במהלך השימוע תשובות שהיו מונעות את פיטוריו", ציין בית הדין בהחלטתו.
"נתנו דעתנו לכך שמדובר בעובד בכיר, שעבד במשך שנים רבות, ופוטר בגיל מבוגר יחסית. שכרו עמד על 20,000 שקל בחודש", נימק בית הדין את גובה הפיצוי שפסק לעובד. "עוד נתנו דעתנו לכך שלמעט שיחה אחת בחודש פברואר, שבה דוּבר על תִפקודו בעבודה, לא הוכח שהיו עוד שיחות כאלה – ובוודאי שלא הוכח שהיתה שיחת שימוע או שיחה ובה התראה לפני פיטורים. מהראיות עולה שהפיטורים נפלו על העובד כרעם ביום בהיר".
כסף שהוענק – לא חוזר
העובד תבע גם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, ובית הדין אכן התרשם שנגרמה לו עוגמת נפש רבה. עם זאת, הוחלט לא לפסוק לעובד פיצוי בגין עוגמת הנפש, מאחר שהחברה נהגה כלפיו בהגינות לאחר הפיטורים – היא כאמור העמידה לרשותו רכב של החברה למשך חודש נוסף, ויתרה לו על הלוואה שנטל ממנה, וכן השאירה לשימושו את מכשיר הטלפון לבקשתו.
"נוכח כל אלה, לא מצאנו לנכון לחייב את החברה בפיצוי בגין עוגמת נפש. די בפיצוי שנפסק בגין הליך הפיטורים", ציין בית הדין בהחלטתו.
החברה ביקשה לקזז מכל סכום שיגיע לעובד סך 8,000 שקל בגין יתרת הלוואה שנטל מהחברה, וכן 5,000 שקל בגין שימוש ברכב החברה לאחר הפיטורים.
העובד אישר בעדותו שאכן קיבל הלוואות מהחברה, ושהרכב נשאר אצלו חודש נוסף. עם זאת, לדבריו היתה זו החברה שהציעה לו להחזיק את הרכב לחודש נוסף, כי הרכב עמד ללא שימוש. העובד אישר שהחברה שילמה עבור הדלק באותו חודש נוסף, אך שוב טען שהיתה זו יוזמה של החברה.
בנוגע לחוב שהיה לעובד כלפי החברה, אחת העובדות העידה שהמנכ"ל ביטל את החוב לעובד לאחר פיטוריו, מטוב לבו. "עולה אם כן, שהחברה מַחְלה לעובד על החזר ההלוואה. משכך, אין היא רשאית לדרוש את החזר ההלוואה לאחר שהעובד הגיש נגדה תביעה", הבהיר בית הדין. "לעניין הוצאות הדלק, העיד העובד שהיוזמה להשארת הרכב אצלו לחודש נוסף היתה של החברה, ועדותו לא נסתרה. לכן יש לדחות גם את טענת הקיזוז בעניין זה".
כך חויבה החברה לשלם לעובד פיצוי בגובה 80 אלף שקל בגין פיטורים ללא שימוע, נוסף על הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 12 אלף שקל.
