פיצוי בגובה 42,000 שקל לעובדת חדשה שפוטרה בהיותה בהיריון
מעסיקולוג7:56
החוק אמנם מתיר פיטורי עובדת בהיריון עם ותק של פחות מחצי שנה, אולם בית הדין התרשם שעיתוי הפיטורים היה על רקע סיומה הקרֵב של תקופת ההיתר
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר פיצויים בסך 42,000 שקל לעובדת חדשה שפוטרה עוד לפני שמלאה חצי שנה לתקופת העסקתה, על אף שחוק עבודת נשים מתיר פיטורי עובדת בהיריון עם ותק שאינו עולה על חצי שנה.
העובדת הועסקה במרפאה השייכת לקרן מחקרים רפואיים החל מספטמבר 2013. בינואר 2014 הודיעה העובדת למנהלת שהיא בהיריון, ו-6 ימים לאחר מכן התקיימה שיחה בינה לבין המנהלת במסגרתה הועלו טענות נגד העובדת הנוגעות לתודעת שירות ה"שואפת לאפס", התנהלות לא נעימה כלפי מטופלים, איחורים ואי ביצוע מטלות. בהמשך קיבלה העובדת זימון לשימוע, ולאחריו נמסר לעובדת מכתב סיום העסקה.
העובדת טענה כי פוטרה בעקבות היריונה לאחר שכמעט השלימה 6 חודשי עבודה, ואילו המעסיקה טענה כי היא פוטרה בשל חוסר מקצועיות, וכן בעקבות היעדרויות ואיחורים רבים.
"לאחר שבחנו את מכלול העדויות והראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי התובעת לא היתה עובדת מוערכת כטענתה, אולם גם לא עובדת גרועה כפי שהנתבעת ניסתה להציגה", ציין בית הדין לעבודה בהחלטתו.
בית הדין לעבודה: "לוח הזמנים של אקט הפיטורים אינו רק סמוך מאוד להודעה על ההיריון, אלא גם סמוך מאוד לתום ששת חודשי עובדתה הראשונים – כאשר בתום תקופה זו עתידה היתה העובדת להיכנס למטריית ההגנה שמספק חוק עבודת נשים"
בית הדין לעבודה קיבל את טענת המעסיקה לפיה העובדת הרבתה לאחר ולהיעדר מהעבודה, אולם לא הוכח שנציגי המעסיקה ניהלו עם העובדת שיחות בנוגע להתנהלותה לפני הודעתה בנוגע להיריון, ולכן אין ראיה לכך שהעובדת היתה מודעת לטענות נגדה.
עיתוי מחשיד
בית הדין לעבודה פסק כי הריון העובדת הובא בחשבון בעת קבלת ההחלטה לפטר אותה, ואף היווה "טריגר" לפיטוריה דווקא באותו מועד. "סמיכות הזמנים מעלה חשד ממשי בדבר הקשר בין העלאת הטענות ביחס לתפקוד העובדת להודעה על הריונה", ציין ביה"ד בהחלטתו.
העובדה שהמעסיקה לא מסרה לבית הדין גרסה מדויקת בנוגע למועד עדכון העובדת אודות ההיריון חיזקה את מסקנתו שההיריון אכן קשור להחלטתה לפטר את העובדת.
"לוח הזמנים של אקט הפיטורים אינו רק סמוך מאוד להודעה על ההיריון, אלא גם סמוך מאוד לתום ששת חודשי עובדתה הראשונים – כאשר בתום תקופה זו עתידה היתה העובדת להיכנס למטריית ההגנה שמספק חוק עבודת נשים", הוסיף בת הדין לעבודה. "התרשמנו שהנתבעת מיהרה לערוך לעובדת שימוע ובחלוף כמה ימים להודיע לה על פיטוריה, למרות שבשימוע נאמר לה כי היא תקבל הזדמנות נוספת לשפר את תפקודה, וזאת על מנת שלא להיכנס לתחולת החוק".
על אף שבית הדין לעבודה שוכנע שהמעסיקה אכן לא היתה מרוצה מתפקוד העובדת, קיומו של קשר חלקי בין החלטת הפיטורים לבין היריון העובדת מספיק על פי הפסיקה כדי להביא לכך שהפיטורים ייחשבו להפרה של החוק.
מאחר שבית הדין לעבודה התרשם ששיקול ההיריון היה יחסית זניח בהחלטת הפיטורים, ואין ודאות שלולא ההיריון היתה ממשיכה בעבודתה – "בשקלול הנסיבות, לרבות הצורך להרתיע מעסיקים מפני לקיחת שיקול ההיריון בחשבון בעת קבלת החלטה על פיטורים", כלשון ביה"ד, נפסקו לעובדת 32,000 שקל, המשקפים את גובה השכר שהיתה מקבלת עד הלידה, ללא הפיצוי בגין הפרשות פנסיה וללא השכר בתקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה.
בנוסף נפסק לעובדת פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 שקל בשל עצם האפליה והפגיעה בכבודה – פיצוי נמוך יחסית בשל קיומם של שיקולים ענייניים לפיטורים.
