בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של עובדת שזומנה לשימוע שלושה ימים לאחר שהודיעה למנהל שהיא בהיריון.
העובדת הועסקה במשרד עורכי דין כעוזרת משפטית לרישום פטנטים במשך קרוב ל-6 חודשים. יובהר שפיטורי עובדת בהיריון שיש להם קשר ישיר או עקיף להריון אסורים בכל מקרה ללא קבלת היתר, גם אם טרם מלאו 6 חודשים להעסקתה.
לטענת העובדת, הזימון נפל עליה כרעם ביום בהיר לאחר שביצעה עבודתה במסירות, ומאז השימוע עד להחלטת הפיטורים היא מודרה מכל עבודה במשרד וסבלה מיחס בוטה ומזלזל.
המעסיק טען להגנתו שהעובדת פוטרה ללא כל קשר להיריון, לאחר שהתגלו ליקויים קשים בתפקודה. מכתב הפיטורים שנמסר לידיה כלל נימוקים מפורטים בנוגע להחלטה, ובכלל זה רמה מקצועית בלתי מספקת, הופעה בלבוש מרושל בניגוד לקוד הלבוש הנהוג במשרד, היעדרויות ואיחורים, נוסף על יחסהּ לעובדים ולמנהלים החל ממועד השימוע ועד לפיטורים.
"לאחר ששקלנו את מסכת הראיות והעדויות, הגענו לכלל מסקנה שלמעסיק היו ביקורות משמעותיות על תפקודה של העובדת במהלך חודשי עבודתה האחרונים", פסק בית הדין.
מבחן ההכתמה
עצם הקביעה העובדתית לפיה היו ליקויים בתפקוד העובדת, גם אם משמעותיים, אינה מובילה בהכרח למסקנה שפיטוריה היו כדין, ושלא היו קשורים להיותה בהיריון.
הפסיקה קובעת שדי בכך שההחלטה בנוגע לפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול כדי "להכתים" אותה, כך שהפיטורים יוגדרו כפיטורים שלא כדין ויזכו את העובדת בפיצוי.
באשר לטענת העובדת לפיה די בסמיכות הזמנים בין הודעתה על דבר הריונה לבין זימונה לשימוע כדי להעביר את חובת ההוכחה למעסיק, ואף להוכיח שפוטרה בשל ההיריון, הרי שלאחרונה הבהיר בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 26535-09-14) כי "סמיכות זמנים בין הודעת העובדת על הריונה לבין הודעת הפיטורים היא ראייה נסיבתית משמעותית, אך אין בה לבדה כדי להעביר את הנטל אל המעסיק".
מאחר שהעובדת לא הציגה כל ראיה נוספת מלבד סמיכות הזמנים, נפסק שאין לראות בכך כמקרה חריג המצדיק הסתמכות אך ורק על ראיה נסיבתית זו על מנת לקבוע שמדובר בפיטורים שלא כדין. כך נדחתה תביעת העובדת, והיא חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.
[סע"ש 39838-12-14]