בית הדין האזורי בבאר שבע פסק לאחרונה פיצויים בגובה 17,200 שקל לעובדת שפוטרה בעקבות קיצוצים בעת שהיתה בטיפולי פוריות. יצוין כי מסכום זה נוכו דמי האבטלה להם היתה זכאית מהביטוח הלאומי.
העובדת הועסקה כיועצת השמה בחברה להשמת עובדים החל מפברואר 2012, וכעבור כשנתיים וחצי זומנה למשרדו של מנכ"ל החברה לצורך עדכונה כי שוקלים לפטר אותה בשל מצבה הכלכלי הקשה של החברה.
העובדת הודיעה למנכ"ל בפגישה זו כי היא נמצאת בעיצומם של טיפולי פוריות, אולם כעבור 3 ימים קיבלה העובדת מכתב פיטורים בו צוין כי עבודתה מופסקת עקב צמצומים.
אם מדובר בפיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולי פוריות – על המעסיק להוכיח שהוא דרש אישור רפואי, אולם אם מדובר בפיטורים שרק במהלכם נודע למעסיק שהעובדת נמצאת בטיפולי פוריות – על העובדת להוכיח שהמציאה אישור רפואי
כעבור חודש נדרשה העובדת לשוב באופן מיידי לעבודה ולהמציא אישורים רפואיים המעידים על כך שהיא בטיפולי פוריות. החברה ציינה כי מאחר שהיא נוקטת בצמצומים, היא תשקול פנייה למשרד הכלכלה לצורך קבלת היתר לפיטורים.
העובדת סירבה לשוב לעבודה, ותבעה תשלום הפרשי שכר ופיצויים לפי חוק עבודת נשים ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתה, עוד לפני שפוטרה הובא לידיעת החברה כי היא בטיפולי פוריות בשל אישורים רפואיים אותם המציאה בעקבות היעדרותה מהעבודה, אולם טענה זו הוכחשה על ידי החברה.
חובת הצגת אישור רפואי
חוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או טיפולי פוריות בימי היעדרה מהעבודה או במשך 150 יום לאחר תום ימי ההיעדרות, אלא אם כן קיבל לכך היתר משר הכלכלה.
בית הדין הארצי קבע [ע"ע 18424-02-12] כי חלה חובה על העובדת להציג אישור רפואי בנוגע להיריון אם המעסיק דרש זאת ממנה. עם זאת, עובדת הנעדרת מהעבודה בשל טיפולי פוריות אינה מחויבת למסור מיוזמתה אישור רפואי אם לא נדרשה לכך על ידי המעסיק, שכן מעסיקים רבים אינם דורשים אישור רפואי לאחר היעדרות של ימים ספורים בשל מחלה.
בשנת 2010 תוקן החוק ונוספה הוראה חדשה המתייחסת לפיטורי עובדת שמצויה בטיפולי פוריות אולם לא נעדרה בשל כך מהעבודה. במקרה זה, על העובדת להודיע למעסיק על הטיפולים לא יאוחר מ-3 ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת – ממועד הפיטורים בפועל. נוסף על ההודעה, עליה למסור למעסיק אישור רפואי בתוך 14 יום, גם אם לא דרש זאת. כל זאת, בין אם היא עובדת זמנית ובין אם היא עובדת קבועה – ובתנאי שמלאו לתקופת העסקתה 6 חודשים.
כלומר, אם מדובר בפיטורים לאחר היעדרות בשל טיפולי פוריות – על המעסיק להוכיח שהוא דרש אישור רפואי, אולם אם מדובר בפיטורים שרק במהלכם נודע למעסיק שהעובדת נמצאת בטיפולי פוריות – על העובדת להוכיח שהמציאה אישור רפואי.
דרישה מאוחרת
במקרה זה הוכיחה העובדת שנעדרה בשל טיפולי הפוריות, לאחר שעדכנה את המעסיק אשר נתן אישור להיעדרות, והדרישה מצד המעסיק להמציא אישור רפואי הגיעה רק חודש לאחר סיום עבודתה, יחד עם הדרישה מהעובדת לשוב לעבודה. החברה לא הוכיחה שהעלתה דרישה זו קודם לכן.
בפסיקה נקבע בעבר שמעסיק שמפטר עובד יכול לחזור תוך זמן סביר, ואם העובד מסרב לחזור – יש לראות בכך התפטרות. במקרה זה הדבר קרה רק חודש ימים לאחר הפיטורים שכבר נכנסו לתוקף. "דרישת המעסיק לקבל אישור רפואי באה במציאות שכבר לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק, ולקבלת ההיתר כבר לא היתה כל משמעות, שכן את ההיתר יש לבקש כאשר מתקיימים יחסי עובד-מעסיק, ולא בדיעבד".
בית הדין לעבודה פסק לעובדת פיצוי בגובה 17,200 שקל בשל הפרת חוק עבודת נשים, אולם מכך נוכו כ-15,000 שקל דמי אבטלה אותם קיבל מהביטוח הלאומי.
עם זאת, נדחתה תביעתה לפיצויים על פי חוק שוויון הזדמנויות, שכן כל העובדים פוטרו יחד עמה והסניף בו עבדה אף נסגר, וכך הוכח שאין לפיטורים כל קשר לטיפולי הפוריות.
בשל העובדה שהעובדת לא קיבלה זימון לשימוע עם פירוט הנימוקים ליחסי העבודה, והשימוע עצמו לא נערך באופן רשמי ומסודר, נפסק לעובדת פיצוי בגובה משכורת אחת – 4,300 שקל. כל זאת, נוסף על דמי הבראה והפרש חלף הודעה מוקדמת בסך כ-1,200 שקל.
[סע"ש 25753-10-14]