פסיקה: דחיית טענת ההגנה של המעסיק פעלה באופן מפתיע לטובתו
מעסיקולוג7:00
עובדת בהיריון טענה שפוטרה ללא התראה, ואילו המעסיק טען שפוטרה רק בשלב מאוחר יותר. למזלו טענתו נדחתה
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לפני כשבועיים פיצוי לעובדת בהיריון בסך 7,000 שקל בלבד, בשל פיטוריה כשבועיים לפני שצברה ותק של 6 חודשים ללא שימוע.
בפועל המעסיק לא נדרש לשלם לה מאומה, שכן הפער בין סכום התביעה לבין הפיצוי שנפסק לעובדת הביא את בית הדין להחליט באופן חריג לחייב את העובדת לשאת בהוצאות המשפט של המעסיק בסך 7,000 שקל.
באופן אבסורדי, אילו בית הדין היה דוחה את טענת העובדת לפיה פוטרה ללא שימוע, ומקבל את טענת החברה לפיה פוטרה רק כעבור מספר ימים – סביר להניח שהעובדת היתה מקבלת פיצוי גבוה משמעותית, מאחר שהיה מדובר בהפרה של חוק עבודת נשים המחייב קבלת היתר רגולטורי לפיטורי עובדת בהיריון לאחר 6 חודשי העסקה.
יש לציין שפיטורי עובדת בסמוך לצבירת ותק של 6 חודשים לא פעם מעלים את חשדו של בית הדין שמטרת המעסיק היתה להתחמק מהחוק, ולמהר לפטר את העובדת לפני שידיו יהיו כבולות. במקרים כאלה בית הדין בכל זאת מחייב את המעסיק לפצות את העובדת בשל פיטוריה.
העובדת הועסקה כנציגת שירות לקוחות ותיאום פגישות לסוכני מכירות בחברה שעוסקת בחקלאות עסקית. זמן קצר לאחר תחילת עבודתה גילתה שהיא בהריון, והחברה היתה מודעת לכך. בחלוף קרוב ל-6 חודשים, פוטר הסוכן אליו היתה העובדת מצוותת, ובסמוך לכך נערכה שיחה בינה לבין מנהל בחברה, שתוכנה הוא למעשה עיקר המחלוקת בין הצדדים. לאחר 5 ימים, יצאה העובדת לחופשת מחלה בשל ההיריון.
כ-3 ימים לאחר מכן, בעלה של העובדת יצר קשר עם המנהל ואמר לו שבאותה "שיחת מסדרון" פוטרה העובדת שלא כדין. באותו יום הודיע לה המנהל שהיא מתבקשת להגיע למשרד לצורך עריכת שימוע כדין.
העובדת השיבה שממילא כבר פוטרה, ולאחר מספר ימים שלחה לה החברה מכתב פיטורים, בו נטען שהעובדת מתחמקת מקיום השימוע, ומאחר שחלפו ימי ההודעה המוקדמת – יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו.
החברה הודתה שידעה
העובדת תבעה מהחברה פיצוי בסך 90 אלף שקל בשל הפרת חוק עבודת נשים האוסר על פיטורי עובדת בהיריון ללא קבלת היתר. בהקשר זה נציין כי בית הדין הארצי פסק [ע"ע 285/09] שבספירת משך העסקתה של עובדת בהיריון, יש להביא בחשבון גם את תקופת ההודעה המוקדמת לה היא זכאית על פי דין כדי לקבוע אם חלפה חצי שנה מתחילת העסקתה.
בנוסף תבעה העובדת פיצוי בסך 50 אלף שקל בטענה להפרת חוק שוויון הזדמנויות לעבודה האוסר על פיטורי עובדת בעקבות ההיריון, פיצוי בסך 30 אלף שקל בשל פיטורים ללא שימוע, וכן תשלום בסך 6,000 שקל בשל פיטורים ללא הודעה מוקדמת.
בכתב התביעה תבעה העובדת גם פיצוי בסך 15 אלף שקל בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה, אולם זנחה רכיב תביעה זה בתצהירה ובסיכומיה.
החברה הודתה שהייתה מודעת להריון העובדת זמן קצר לאחר תחילת העסקתה, ולכן בית הדין נדרש להכריע מהו המועד בו פוטרה העובדת, האם היה להיריון קשר כלשהו לפיטורים, האם נערך לעובדת שימוע, וכן האם ניתנה לעובדת הודעה מוקדמת כדין.
ניסיון כושל לתיקון המחדל
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהובאו בפניו, קבע בית הדין שהעובדת פוטרה למעשה בשיחה שהתקיימה לפני צאתה לחופשת מחלה. החברה רצתה לתקן זאת, וביקשה לקיים לעובדת שימוע, אולם העובדת לא שיתפה פעולה, והבהירה שאינה מאמינה בכנות כוונותיו של המנהל.
"אילו היה מתקיים שימוע ולאחריו הייתה מתקבלת החלטה, ייתכן שמועד הפיטורים היה נדחה, ואולם בנסיבות בהן לא נעתרה העובדת לקיים את השימוע, הרי שלא אירע דבר שיש בו כדי לשנות מההחלטה שהתקבלה", ציין בית הדין בהחלטתו.
"בנסיבות אלו, עצם הזימון לשימוע לא די בו בכדי לעכב את החלטת הפיטורים, שללא ספק התקבלה ונמסרה לעובדת עוד קודם לכן", פסק בית הדין.
השיקול העיקרי שהביא בית הדין בחשבון בקביעת גובה הפיצוי היה שהחברה ביקשה לתקן את המחדל, אך העובדת לא שיתפה פעולה ולא הביעה נכונות לקיים שימוע בדיעבד
מאחר שנפסק שהעובדת פוטרה באותה שיחה, הרי שבתוספת 5 ימי הודעה מוקדמת יוצא שהיא פוטרה 15 יום לפני שמלאו להעסקתה 6 חודשים. מסיבה זו דחה בית הדין את תביעת העובדת לפיצוי על פי חוק עבודת נשים, ובנוסף דחה את תביעתה לפיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות, לאחר שהחברה הוכיחה שלא קיים קשר כלשהו בין ההיריון לבין הפיטורים.
בשל פיטורי העובדת ללא שימוע נפסק לעובדת פיצוי בסך 7,000 שקל בלבד. השיקולים שהביאו את בית הדין לפסוק פיצוי בגובה זה היו תקופת עבודתה הקצרה, ובנוסף – שהוכח שלפיטורים אין כל קשר לעובדת עצמה, ולכן ממילא לא היתה לה אפשרות ממשית לשכנע את החברה לא לפטר אותה.
השיקול החשוב מכל שהביא בית הדין בחשבון בקביעת גובה הפיצוי היה שהחברה ביקשה לתקן את המחדל, אולם העובדת לא שיתפה עמה פעולה ולא הביעה נכונות לקיים שימוע בדיעבד. "נדמה כי העובדת העדיפה לתפוס את החברה בטעותה", ציין בית הדין בהחלטתו, על אף שבפסיקות רבות בית הדין מבין את סירוב העובד לסייע למעסיק לתקן פיטורים שלא כדין, בשל הרושם שנוצר שמדובר במהלך שמטרתו היא רק לצאת ידי חובה.
