"לטעמנו, לא ניתן לומר כי תקופת עבודה של חמישה חודשים וארבע ימים זו תקופה הסמוכה לתקופה של שישה חודשים" – כך ציין לאחרונה בית הדין לחיפה בהחלטתו במסגרת דיון בתביעת עובדת שפוטרה בהיותה בהיריון.
העובדת טענה בין היתר שהמעסיק פיטר אותה בסמיכות לוותק של שישה חודשים כדי להתחמק מהחוק, שכן חוק עבודת נשים אוסר פיטורי עובדת בהיריון לאחר שישה חודשי עבודה ללא קבלת אישור רגולטורי מראש.
העובדת ביססה טיעון זה על פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה מספטמבר 2003 [ע"ע 1353/02], שם נקבע שהפיטורים נעשו בסמיכות לוותק של חצי שנה כדי להתחמק מהחוק.
עם זאת, בית הדין האזורי הבהיר שאין להשוות בין שני המקרים, משום ששם מדובר היה בתקופה של שישה חודשים פחות שמונה ימים, כאשר לולא העובדת פוטרה לאלתר – פיטוריה היו נכנסים לתוקף בחלוף שישה חודשי עבודה.
בית הדין האזורי קבע שמועד פיטורי העובדת לא נקבע במטרה להתחמק מהחוק, לאחר שהוכח שהסיבה העיקרית לפיטוריה היתה היעדרותה הממושכת מהעבודה.
כאן המקום להדגיש שפיטורי עובדת בעקבות ההיריון אסורים בכל מקרה, גם כאשר העובדת מועסקת פחות ממחצית השנה. כלומר, ברגע שקיים קשר ישיר או עקיף בין הפיטורים לבין ההיריון – מדובר במהלך לא חוקי כבר מיום עבודתה הראשון של העובדת.
קראו עוד במעסיקולוג:
* בית הדין לעבודה: קבלת מועמדת בהיריון מחייבת העסקתה עד תום התקופה המוגנת
* פוטרה בהיריון וסירבה לשוב לתפקיד זוטר, בית הדין פסק שהתפטרה
* 2017: הרגולטור אישר 72% מבקשות מעסיקים לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהיריון
* נדחתה תביעת עובדת בהיריון, מאחר שסירבה לשוב לעבודה לאחר ביטול הפיטורים
* בית הדין לעבודה: הפיצוי לעובדת בהיריון שפוטרה יוּפחת אם מצאה עבודה אחרת
נעלמה לשבוע
המעסיק טען שהעובדת נעדרה במשך שישה ימים מעבודתה ללא אישור, ואילו העובדת טענה שבתחילה היא יצאה לחופשה מאושרת לרגל אירוע משפחתי למשך שלושה ימים, ולאחר מכן הודיעה למעסיק שהיא חולה.
לאחר שובה, זומנה העובדת לשיחה עם המעסיק בנוגע להיעדרותה מהעבודה. בתום השיחה, הוא הודיע לה שישקול את המשך עבודתה, ולאחר מספר שעות הודיע על סיום העסקתה לאלתר.
יומיים לאחר מכן, שלח המעסיק מייל לעובדת בו הסביר שמאחר שלא קיבל אישור מחלה על היעדרותה – היא לא תהיה זכאית לתשלום עבורם. העובדת שלחה בתגובה עוד באותו יום אישור מחלה עבור שישה ימים.
ללא סיבה עניינית?
בכתב התביעה, טענה העובדת שהיא פוטרה ללא סיבה עניינית, רק בשל היותה בהיריון, ומכאן שהופלתה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בנוסף נטען שהיא פוטרה מעבודתה לאחר חמישה חודשי עבודה, בסמוך לתום שישה חודשי עבודה, כדי להתחמק מהאיסור הקבוע בחוק עבודת נשים לפטר עובדת בהיריון עם ותק של חצי שנה.
טיעון שלישי שהציגה העובדת היה שלא נערך לה שימוע כדין טרם פיטוריה, והמעסיק החליט לסיים את העסקתה עוד בטרם חזרתה לעבודתה בתום תקופת המחלה.
הגדישה את הסאה
המעסיק טען להגנתו שהעובדת פוטרה מעבודתה משיקולים ענייניים, ללא קשר להריון. נטען שהיא נהגה לאחר או לצאת מוקדם פעמים רבות ללא הודעה או תיאום מוקדם, והמעסיק לא היה שבע רצון מתפקודה באופן כללי. הפיטורים, כך נטען, נעשו לאחר שהעובדת הגדישה את הסאה ונעדרה למשך 6 ימי עבודה ברציפות, ללא אישור וללא הודעה מראש.
בית הדין דחה כאמור את טענת העובדת, לפיה היא פוטרה בסמיכות לתום שישה חודשי עבודה על מנת להתחמק מהוראות חוק עבודת נשים.
בנוגע לבחינת השאלה אם המעסיק הפר את חוק עבודת נשים, כלומר האם היה קשר כלשהו בין ההיריון לבין הפיטורים, נדרש תחילה בית הדין לבדוק אם היה במעשיה או בהתנהגותה של העובדת סיבה לפיטוריה – והתשובה במקרה זה היא חיובית.
סתירות ואי דיוקים
העובדת הגישה למעסיק אישור מחלה עבור שישה ימי היעדרות, על אף שטענה שקיבלה אישור מראש מהמעסיק להיעדר למשך שלושה ימים לרגל חתונה משפחתית. "ככלל העדפנו את עדות המעסיק שהציג גרסה אחידה וקוהרנטית, על פני עדות העובדת שהתגלעו בה סתירות ואי דיוקים", ציין בית הדין בהחלטתו, קיבל את טענת המעסיק לפיה העובדת לא הודיעה על היעדרותה, ודחה את טענת העובדת לפיה פוטרה בשל היותה בהיריון.
"היעדרות של עובד מהעבודה ללא רשות או ללא הודעה בדבר סיבת ההיעדרות, כאשר אין מניעה למסירת ההודעה, אינה עולה בקנה אחד עם יחסי האמון וחובת תום הלב החלה על העובד – ובמקרים מסוימים התנהלות זו עולה כדי הפרת משמעת", ציין בית הדין בהחלטתו. בנוסף, דוחות הנוכחות מלמדים שהעובדת נהגה לאחֵר לעבודה ולצאת מוקדם לפני תום יום העבודה באופן תדיר.
עם זאת, לעובדת נפסק פיצוי בגובה 6,000 שקל, לאחר שהוכח שהיא פוטרה ללא שימוע כדין: היא לא קיבלה זימון לשימוע, לא ניתן לה זמן להתכונן לשיחת השימוע כראוי, והמעסיק אף לא ניהל פרוטוקול – כך שלא ברור כיצד התנהלה השיחה ומה היה תוכנה.
בדרך כלל, נסיבות אלה מביאות את בית הדין לעבודה לפסוק פיצויים גבוהים משמעותית. אולם נראה שהתנהלות העובדת במהלך עבודתה, כמו גם עדותה הרצופה אי דיוקים, עוררו תרעומת כלפיה והביאו לקיצוץ בגובה הפיצוי לו היתה זכאית לולא פעלה כפי שפעלה.
[סע"ש 35150-04-17]