בית הדין לעבודה בחיפה דחה בשבוע שעבר תביעת עובדת ותיקה שפוטרה 4 חודשים לפני גיל פרישה. "מהראיות שוכנענו כי פיטורי העובדת אינם קשורים לגילהּ, אלא באו על רקע הגעת מנהל חדש לחברה שלא נכון היה להשלים עם התנהגותה של העובדת והזלזול שהפגינה", נימק בית הדין את החלטתו.
העובדת הועסקה כ-13 שנים כמוכרת באחד מסניפי רשת חנויות למוצרי תינוקות, עד לפיטוריה בינואר 2015. לטענתה פוטרה מעבודתה חודשים ספורים לפני הגעתה לגיל פרישה בחוסר תום לב, שלא כדין, ללא עילה מוצדקת ותוך הפליה מחמת גיל.
עוד טענה העובדת שפיטוריה היו מתוכננים מראש בשל גילהּ, וסמוך לפיטוריה התקבלה עובדת חדשה שהחליפה אותה בתפקידה מיד עם פיטוריה. עם זאת, לאחר מכן חזרה בה העובדת מטענה זו, והודתה שאינה יודעת אם אכן הוחלפה על ידי עובדת אחרת.
לטענת החברה, בתקופת עבודתה האחרונה הפגינה העובדת זלזול בעבודה, לא מילאה את תפקידה כראוי, השיבה בחוצפה למנהל הסניף החדש, ואף שידלה עובדים אחרים שלא להשקיע בעבודה תוך הפגנת רגשות שליליים כלפי החברה.
נטען שהעובדת סירבה להגיע לספירת מלאי, ואף פנתה לעובדים אחרים שלא להגיע. לאחר ששיחות שנערכו לה לא הועילו, זומנה לשימוע בו נשמעו טענותיה, ולאחריו הוחלט על פיטוריה.
"וואו, איזה פראיירים"
בשיחה עם מנהל התפעול בחברה, הודתה בפניו העובדת שהיא פגעה ברגשותיו של המנהל החדש ושהיתה לה "תקלה" עם אחת העובדות ששימשה במשך שנתיים כסגנית המנהלת הקודמת. בניגוד לטענתה לפיה הלכה הביתה במהלך ספירת המלאי כי לא הרגישה טוב, הודתה לאחר מכן ש"הספיק לה" לעבוד עד חצות הלילה, והיא ביקשה מבעלה לאסוף אותה. למחרת שאלה את העובדים באיזו שעה הסתיימה ספירת המלאי, וכשנאמר לה שבשעה 03:00 לפנות בוקר, אמרה להם: "וואו, איזה פראיירים".
בתחילה טענה העובדת שפוטרה מול כלל העובדים באופן פוגעני ומעליב, ושקיבלה מול כל העובדים בסניף הודעה על סיום עבודתה והתבקשה לסיים את המשמרת ולעזוב את החנות. עם זאת, היא חזרה בה מטענות אלו בחקירתה, והודתה שקיבלה את מכתב הפיטורים בחדרו של מנהל הסניף, בארבע עיניים, בסוף המשמרת.
"ככלל, עדות העובדת לא עשתה רושם מהימן. ניכר היה כי העובדת, שנפגעה מפיטוריה, באה 'לדרוש את עלבונה' ובמסגרת זו ביקשה להאדיר את טענותיה על חשבון הדיוק בעובדות", ציין בית הדין בהחלטתו. "מכלל הראיות התרשמנו, כי העובדת שהייתה לפני הגעה לגיל הפנסיה, סברה ככל הנראה כי היא מוגנת מפני פיטורים כמו אשה בהריון', וכך אמרה לדקל (מנהל התפעול – מעסיקולוג) בשיחה עמו שהוקלטה על ידה".
בחברה עובדים נוספים בני גילה של העובדת, ואף מבוגרים יותר, וכך נחלשה טענתה של העובדת לפיה פוטרה בשל גילה בסמוך להגעתה לגיל הפרישה.
"אין בית הדין שם שיקוליו במקום שיקולי המעביד בהחלטתו על פיטורי העובד, ומששוכנענו כי אין מדובר בפיטורים תוך אפליה על רקע גיל, אין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הפיטורים", קבע בית הדין, דחה את התביעה, וחייב את העובדת לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל.
[סע"ש – 4148-04-15]