העובדת הוותיקה פוטרה ללא שימוע, נפסק שאינה זכאית לפיצוי
מעסיקולוג6:30
בית הדין לעבודה: "שוכנענו שפיטורי העובדת לא היו כרעם ביום בהיר. היא ידעה על מצבה הכלכלי הקשה של החברה"
בית הדין לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה עובדת כנגד המעסיק, ופסק שעל אף שפוטרה ללא שימוע – היא אינה זכאית לפיצויים.
לאחר כ-16 שנות העסקתה כמנהלת חשבונות, נקלעה החברה לקשיים כלכליים. כך קיבלו עובדי החברה הודעה לפיה בשל צמצומים הם נדרשים לצאת לחל"ת של חודש ימים, ואלה שאינם מעוניינים יפוטרו מתפקידם.
העובדת ביקשה לצאת לחל"ת, אולם כחודש לאחר מכן הודיעה לה החברה על פיטוריה. לאחר ביצוע גמר חשבון ופיטורי רובם המוחלט של העובדים, הוחלט בכל זאת להעסיק את העובדת בחצי משרה ונחתם עמה חוזה עבודה חדש.
כעבור חודשים ספורים התקבלה החלטה לסגור את החברה, וכך העובדת פוטרה באופן סופי. היא הגישה תביעה לבית הדין, וטענה שפוטרה שלא כדין בנסיבות המזכות אותה בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע.
בית הדין הארצי דן בשנת 2008 במקרה בו פוטר עובד במסגרת צמצומים, ופסק [ע"ע 93/07] כי "בנסיבות העניין, אין בפגם שנפל כדי להצדיק פסיקת פיצוי כספי לעובד. פיטוריו בוצעו משיקולים ענייניים וסבירים, ובמסגרת צמצומים שנעשו בחברה. העובדה כי החברה נתונה בקשיים כלכליים היתה ידועה לעובד עוד טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו. על פי קביעת בית הדין האזורי החברה נהגה בתום לב ובהגינות כלפי העובד, ועל כן אין לחייבה בפיצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש".
בספטמבר 2018 פסק בית הדין הארצי [ע"ע 30226-06-13] כי "לשימוע משמעות שונה בהתאם לשינוי המבני עליו החליט המעסיק תוך שימוש בפררוגטיבה הניהולית שבידיו. כך אין דומה שינוי מבני שבא לביטוי בהחלטה על סגירת מפעל או על מיקור חוץ של פונקציה שלמה מתוכו, לפיטורי התייעלות שבהם המסגרת התפעולית שבה מועסק העובד ממשיכה להתקיים בעקבות השינוי המבני, אם כי בכוח אדם מצומצם.
"כך, בעוד שבמקרה השני קיימת אפשרות להמשך העסקתו של העובד לאחר השלמת השינוי המבני באופן שיש לאפשר לעובד במסגרת השימוע לנסות ולשכנע את המעסיק להמשיך ולהעסיקו לאחר השינוי; הרי שבמקרה הראשון אפשרות שכזו איננה קיימת".
שימוע לא היה משנה התוצאה
במקרה הנוכחי אין מחלוקת על כך שלא נערך לעובדת שימוע כהלכתו – היא זומנה לישיבה בה הוסבר לה שהחברה מצמצמת את פעילותה נוכח מצבה הכלכלי. באשר לשימוע הראשון שלטענת החברה נערך לעובדת, הרי שלבסוף היא המשיכה בעבודתה בחצי משרה, ולכן הוא כלל אינו רלוונטי לדיון.
בית הדין התייחס לכך שהעובדת פוטרה בשל סגירת החברה עקב קשיים כלכליים, וללא כל קשר לתפקודה. "שוכנענו שפיטורי העובדת לא היו כרעם ביום בהיר", הוא ציין בהחלטתו. "העובדת ידעה על מצבה הכלכלי הקשה של החברה. נזכיר, מדובר בעובדת בכירה, חשבת שכר שהייתה בקיאה בהכנסות והוצאות החברה ומקורות המימון, ולא בעובדת זוטרה שביצעה תפקיד שולי לתפקוד החברה שתמונת המצב הייתה רחוקה מעיניה".
מאחר שלא היה בשימוע כדי להביא לשינוי בתוצאה, נפסק שאין לחייב את החברה בתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע כנדרש או בגין פיטורים בחוסר תום לב.
