פסיקה: עובד שלא שב מתקופת מחלה כי לא חש בטוב, אינו יכול להיחשב כמתפטר
מעסיקולוג11:41
בית הדין לעבודה פסק פיצוי בסך 15,000 שקל לעובדת בהיריון שפוטרה בתקופת מחלה ללא התראה
בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה מעסיק לפצות עובדת בגובה 15,000 שקל בשל פיטוריה שלא כדין בתקופת היריון ומחלה. זאת לאחר שנדחתה טענת המעסיק לפיה העובדת היא זו שנטשה את עבודתה, והסבה לו נזקים בהיקף של עשרות אלפי שקלים.
העובדת הועסקה החל מיולי 2012 כפקידת ביטוח בסוכנות ביטוח. ביוני 2013 הודיעה בהודעת טקסט שהיא חולה ושלא תוכל להגיע, ולמחרת שוב הודיעה שלא תוכל להגיע לאחר שהתעלפה פעמיים וסבלה מלחץ דם נמוך.
כעבור 5 ימים שלחה העובדת הודעת טקסט נוספת למנהלת, בה שאלה אם להגיע מחר לעבודה. "מה זאת אומרת להגיע לעבודה?" השיבה המנהלת. "את הודעת שאת עוזבת או שקיבלת מכתב פיטורים? על דעת עצמך לא הגעת בגלל מחלה, נכון?"
סוכם בין השתיים שהעובדת תגיע למחרת לעבודה, אך למחרת שלחה למנהלת הודעת טקסט לפיה לא תוכל להגיע כיוון שאינה חשה בטוב בשל הקאות, כאבי ראש וחום.
"הפרה בוטה של חוזה העבודה"
המנהלת לא הגיבה להודעה, וכעבור 9 ימים נשלח לעובדת מכתב בדואר רשום בו צוין שאי התייצבות העובדת לעבודה מהווה הפרה בוטה של חוזה העבודה, וכן של הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, ולכן עומדת לזכות המעסיק הזכות לקזז דמי הודעה מוקדמת.
בנוסף צוין במכתב כי נטישת מקום העבודה הסבה לסוכנות נזקים עצומים בשיעור של למעלה מ-100,000 שקל, כשדרישת פיצוי "מסודרת ומפורטת" תישלח לעובדת מידית במועד התגבשות מלוא הנזקים.
העובדת הבהירה בתגובה שהיא לא עזבה עבודתה, אלא היתה בתקופת מחלה המגובה באישורי מחלה, ולכן לשיטתה משמעות המכתב שנמסר לה היא הודעת פיטורים.
העובדת ביקשה להיפגש עם המעסיק על מנת ליישר הדורים, והוסיפה שמחלתה נגרמה כנראה בשל היריון וכי תשלח לו אישורי מחלה. עם זאת, המעסיק דחה את טענותיה, סירב להיכנס עמה לדין ודברים, והודיע לה שהיא מתבקשת שלא ליצור עמו יותר קשר. פניותיה הרבות של העובדת למימוש זכויותיה לא נענו.
פיטורים או התפטרות?
הפסיקה קובעת [ע"ע 6294-01-14] שהתשובה לשאלה מי הביא את קשר העבודה בין הצדדים לידי סיום, נעוצה באופן שבו התנהל כל צד, ויש לקבוע מי ניתק את קשר העבודה על יסוד מעשיו ודבריו שלו, ולא על יסוד האופן שבו הודיע שהוא רואה או האופן בו ראה התנהלות משנהו. שכן, מעשיו של המפטר ומעשיו של המתפטר הם הקובעים את נסיבות סיום העבודה.
במקרה זה, פסק בית הדין שהיעדרות העובדת אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה [ע"ע 6294-01-14] ביחס להתפטרות על דרך התנהגות, ובאופן ספציפי לאמות המידה שנקבעו ביחס לנסיבות שבהן יש לראות בהיעדרות עובד מעבודתו ביטוי לסיום יחסי העבודה.
בית הדין הארצי לעבודה פסק בעבר [ע"ע 656/08], שנדרשות ראיות מפורשות בדבר כוונה חד-משמעית של העבודה להביא לידי סיום, ובאופן ספציפי נפסק שעובד שאינו חוזר לעבודה מתקופת מחלה, מאחר שעדין אינו חש בטוב, אינו יכול להיחשב כמתפטר.
בית הדין התייחס לכך שהעובדת עדכנה את מקום עבודתה בדבר היעדרותה בשל מחלה כבר מיום היעדרותה הראשון, וטענתה אף גובתה באישורי מחלה שניתנו לה על ידי רופאת המשפחה. נדחתה טענת המעסיק לפיה מדובר באישורים פיקטיביים, וכך נפסק שהעובדת היתה מצויה בתקופת מחלה רצופה מיום במשך קרוב ל-3 שבועות.
עוד התייחס בית הדין לכך שתגובות המנהלת להודעת העובדת על היעדרותה היו איחולי החלמה בלבד, והיא לא בא בטענות אל העובדת בנוגע להיעדרויותיה אלה, ולא טענה שאינן מוצדקות או בדויות.
"מכירה את התגובות הקיצוניות שלו"
לאחר שלא הצליחה ליצור עם המעסיק קשר, שאלה כאמור העובדת את המנהלת אם להגיע למחרת לעבודה. בעדותה הסבירה שהיא ביקשה לוודא שעליה להגיע ביום למחרת לעבודה, בשל חששה ממורת רוחו של המעסיק בעקבות היעדרותה הממושכת, "בגלל שאני מכירה את התגובות הקיצוניות שלו", וכי "רציתי לדעת אם יש לי לאן להגיע". בית הדין ראה בגרסה זו מהימנה. העובדת ציינה כי היא המפרנסת היחידה של הבית, שהיא בהיריון, ושיש לה ילדים, ולכן לא העלתה על דעתה להתפטר.
"חיזוק לכך שלא היה בדעת העובדת להתפטר מצאנו גם בכך שלפחות בתחילת תקופת היעדרותה, היא ביצעה מביתה מספר פעולות הנוגעות לעבודתה", נימק בית הדין את החלטתו לאמץ את גרסתה של העובדת. "אמנם אין המדובר בעבודה ממשית שבוצע מהבית, אך יש בפעולות אלה כדי לתמוך בקביעה העובדתית לפיה העובדת לא התכוונה לזנוח את עבודתה".
בנוסף, מעדויות המעסיק ורעייתו עולה בבירור שהם רצו וביקשו לסיים את עבודת העובדת. "בפועל כל חודש היא נעדרה, לפחות פעם אחת היא הופיעה כנראה אחרי איזושהי התקפה של בעלה, ואנחנו למעשה הקורבן שלה, זה עובר אלינו", אמרה המנהלת בעדותה בבית הדין. המעסיק אף הוסיף כי "עובדת שנעלמה בחוסר אחריות לשלושה שבועות, לא רוצה להחזיר אותה לעבודה, יש עובדות טובות יותר".
בעקבות הכרעת בית הדין כי מדובר בפיטורים ולא בהתפטרות, חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בגובה כ-12,000 שקל, נוסף על פיצוי בשל פיטורים שלא כדין של הן בתקופת היריון והן בתקופת מחלה, ללא שימוע ומבלי שקדמו לכך שיחה או בירור, בגובה 15,000 שקל.
