בית הדין הארצי: מעסיק רשאי לפטר עובד ברמה מקצועית גבוהה בשל קשיים בינאישיים
מעסיקולוג8:08
"הערך המוסף של מקום העבודה איננו נמדד בתרומתו של כל עובד ועובד בנפרד, אלא בעשייה המשותפת ובהפריה הדדית בין העובדים"
בית הדין הארצי לעבודה דחה בשבוע שעבר ערעור שהגיש עובד על פסק דינו של בית הדין בבאר שבע [סע"ש 49929-03-14], שדחה את תביעתו נגד משרד הביטחון להורות על בטלות פיטוריו ולהציבו חזרה בתפקידו כמנהל אזור פיקוח. כך גם נדחתה תביעתו לפיצוי כספי בשיעור 200,000 שקל, בשל ההתנהלות הנטענת כלפיו.
בית הדין הארצי פסק כי "הצדק עם בית הדין האזורי שקבע כי הערך המוסף של מקום העבודה איננו נמדד בתרומתו של כל עובד ועובד בנפרד, אלא בעשייה המשותפת ובהפריה הדדית בין העובדים השותפים במקום העבודה. לפיכך, רשאי המשרד להגיע למסקנה לפיה על אף היותו של העובד מקצועי בעבודתו, מטעמים של קשיים במישור הבינאישי – אין מקום להמשך העסקתו בשירות המשרד. למרבה הצער, לעובד תרומה משמעותית להחלטה לסיים את העסקתו חרף כל ההזדמנויות שניתנו לו, ומכאן – שדין הערעור להידחות".
בשנות עבודתו הראשונות היה העובד בתקופת ניסיון. הוא הגיש בשנת 2010 תלונה למחלקת הביטחון במשרד כנגד עובד אחר בנוגע לטוהר המידות, שהועמד לדין משמעתי והורחק לצמיתות מעבודה במשרד הביטחון.
בספטמבר 2011 התקיימה פגישת מעקב קליטה נוספת בעניינו של התובע, במהלכה הוצגו קשיים שונים בתפקודו. על אף שהוחלט לא להמליץ להשאירו בתפקיד, ניתנו לעובד מאז מספר הזדמנויות לתקן ולשפר את התנהלותו.
כעבור כשנה התקיימה ביחידה למינהל ומשאבי אנוש במשרד הביטחון ישיבה בהשתתפות הממונים על העובד, בסופה הוחלט כי לאור הקשיים בתפקודו במישור הבינאישי הגורמים לעיכובים בעבודה, חרף כל תקופות הניסיון שניתנו לו, יש להפסיק את העסקתו. ההחלטה אושרה על ידי מנכ"ל משרד הביטחון ויו"ר נציגות העובדים.
העובד טען שהסיבה לפיטוריו היא התלונה שהגיש נגד אותו עובד, שגרמה לראש היחידה לשירותי מינהל ובינוי במשרד הביטחון להתנכל לו.
העובד הקליט בסתר את הממונים
בית הדין האזורי פסק שפיטורי העובד נעשו משיקולים ענייניים, ודחה את טענת העובד בנוגע ל"קנוניה" שנרקחה נגדו. בנוסף העביר בית הדין האזורי ביקורת על העובד, לאחר שהקליט שיחות שקיים עם הממונים עליו ועם יו"ר נציגות העובדים שלא בידיעתם.
עוד נפסק שהשימוע שנערך לעובד נעשה כראוי, מבלי שנפל בו פגם, והעובד קיבל הזדמנות להציג את טענותיו בעל פה ובכתב, וכל טיעוניו בשימוע נשקלו.
במסגרת הערעור, פסק בית הדין הארצי כי "טענות על יחסי עבודה עכורים ליוו את העובד לאורך כל תקופת עבודתו, ונערכו עמו שיחות משוב והערכות עובד, חלקן טובות יותר וחלקן פחות. תמימי דעים אנו עם קביעתו של בית הדין האזורי שהממונים עליו רצו לתת לו הזדמנויות לשיפור תִפקודו, אולם בסופו של יום, 'ברגע האמת' ערב קבלת ההחלטה אם לקבלו כעובד קבוע הייתה הופעתו של העובד, שהיה מועמד יחיד לתפקיד, בפני ועדת הבוחנים, הופעה עגומה שעה שהביע חוסר רצון ומוטיבציה לעבוד בתפקיד, וזאת ללא כל קשר לטענת ההתנכלות".
עוד התייחס בית הדין הארצי לכך שריבוי התלונות נגד העובד מצד גורמים שונים בצה"ל, במשרד הביטחון ומקבלנים עמם היה בקשר – שוללים את האפשרות שאנשים כה רבים, במגוון מקומות, עשו יד אחת נגדו. צוין שגם העובדה שפעם אחר פעם ניתנו לעובד הזדמנויות לשפר את תפקודו מפריכה את טענתו זו.
