בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע פיצוי לעובד בגובה כ-86 אלף שקל בשל פיטורים שלא כדין. "סמיכות הזמנים והבהילות בהוצאת הפיטורים לפועל, מכתימים את הפיטורים בחוסר תום לב וקושרים אותם למצב בריאותו של העובד", נימק בית הדין את החלטתו החריגה.
העובד הועסק במוסך במשך כ-12 שנה, ובתפקידו האחרון שימש כנציג קבלת לקוחות במשרד הקבלה. מדובר היה בעובד מוערך, שאף קיבל בשנת 2011 מהמנכ"ל תעודת אלוף השירות. בינואר 2014 הוא חלה ושהה בחופשת מחלה במשך כשבוע. לאחר מכן נבדק על ידי קרדיולוג, והעובד ציין בפניו שהוא סובל מעייפות ומקוצר נשימה.
העובד הוזמן לניתוח שנקבע כחודשיים לאחר מכן, ויומיים לאחר שזומן לניתוח האמור – קיבל העובד זימון לשימוע בו צוין כי "לאור ירידה משמעותית בתפוקות, למרות מספר שיחות שנערכו עמך, אנו נאלצים לזמן אותך לשימוע, כדי לשקול את המשך העסקתך בחברה".
יומיים לאחר מכן התקיים השימוע, בו הסביר העובד שהירידה בתפקוד היא בעקבות סיבות בריאות. עוד ציין העובד כי הוא "אוהב את המערכת ויכאב לו לעזוב. בעבר נתן תפוקות מעל ומעבר, אבל כיום צריך לדאוג לבריאות. מצטער שהתפוקות ירדו. מנסה לעשות את המיטב, אולם צריך עוד מנוחה".
כעבור יומיים נמסרה הודעת פיטורים לעובד, שנכנסה לתוקף עוד באותו היום, כאשר הממונה עשה זאת מבלי להתייעץ עם הבכירים הנוספים שהשתתפו בשימוע.
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין כי פיטורי העובד מוכתמים בחוסר תום לב ונעוצים בכך שנודע לחברה על הצורך של העובד לעבור ניתוח כחודשיים לאחר מכן.
סמיכות זמנים מחשידה
השימוע נערך בחג הפורים, והחברה לא המציאה כל הסבר לבהילות קיומו. בית הדין קבע שפגמים מהותיים בהליך הפיטורים תומכים במסקנה לפיה הפיטורים מוכתמים בחוסר תום לב ושקיים קשר בינם לבין מצב בריאותו של העובד.
"יש להדגיש את סמיכות הזמנים בין ההזמנה לניתוח לבין ההזמנה לשימוע, ויתרה מכך את סמיכות הזמנים בין ההזמנה לשימוע, מועד השימוע והפסקת העבודה בפועל", ציין בית הדין בהחלטתו, "תוך שהחברה, ללא הסבר המניח את דעתנו, ויתרה על עבודתו של העובד בפועל במהלך ההודעה המוקדמת".
החברה פיטרה את העובד, נתנה לו דמי הודעה מוקדמת וסיימה את עבודתו לאלתר. בחקירתו הנגדית הסביר המנהל שהפיטורים לאלתר נעשו כיוון שהעובד ממילא לא תפקד כמצופה ממנו, והדבר גם נעשה לטובת העובד, שקיבל שכר עבור חודש עבודה בו לא עבד, ואף נקלע לחוסר נעימות להגיע לעבודה לאחר פיטוריו. זאת על אף שהעובד הוותיק המשיך לבקר במוסך גם לאחר הפיטורים, וראה עצמו קשור למקום ולאנשים.
השיקולים לקביעת גובה הפיצוי
בקביעת הפיצוי, הביא בית הדין לעבודה בחשבון שהעובד הועסק בחברה במשך 12 שנים לשביעות רצון מנהליו, את גילו המבוגר בעת ההחלטה אשר התקבלה בחוסר תום לב תוך הפרת חוק שוויון זכויות, את הפגמים בהליך השימוע, וכן את העובדה שהעובד אכן לא חזר לשוק העבודה, אם כי קיבל דמי אבטלה וקצבת נכות למשך תקופה מסוימת.
בנוסף הובאה בחשבון העובדה שהמועד שנבחר לצורך פיטורי העובד נקבע על מנת להתחמק מתשלום דמי מחלה להם הוא זכאי. כך נפסק לעובד פיצוי חריג במיוחד, בגובה 10 משכורות חודשיות, הכולל הן את הפרת חוק שוויון זכויות והן את הפגמים בשימוע.
הוחלט לא לפסוק פיצוי נפרד בגין אובדן השתכרות שנתבע על ידי העובד עד גיל פרישה בגובה 43 משכורות. זאת מאחר שטענת העובד באשר לרכיב זה נטענה ללא כל פירוט.
בנוסף לכך פסק בית הדין לעובד פדיון חופשה בגובה 11,000 שקל, הפרשות לקרן השתלמות בסך כ-1,000 שקל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 15,000 שקל .
[סע"ש 52391-07-15]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>