אינתיפאדת הסכינים: פיצוי לעובדת שפוטרה בטענה לתמיכה במחבל בפייסבוק
מעסיקולוג10:03
העובדת הוזהרה שאם לא תסיר את הפרסום תפוטר לאלתר | בית הדין לעבודה: "שימוע בהודעת טקסט כתחליף להליך יציר הפסיקה הנו אוקסימורון"
בית הדין לעבודה בירושלים חייב אתמול (ד') את חברת פלאפון לשלם לעובדת פיצוי בגובה כ-40,000 שקל בעקבות אי עריכת שימוע כדין ובשל עוגמת נפש, לאחר שהוזהרה שאם לא תסיר מחשבון הפייסבוק שלה פוסט התומך לכאורה במחבל – תפוטר לאלתר. עם זאת, נדחתה תביעתה לפיצוי בגין לשון הרע בעקבות מכתב ששוגר לכל עובדי החברה לאחר פיטוריה.
"ברור כי תכלית השימוע לא התקיימה, ו"שימוע בהודעת טקסט" המוצע על ידי החברה כתחליף להליך יציר הפסיקה, הינו אוקסימורון ומטבעו אינו יכול להחליף דו-שיח, טיעון ענייני, התמודדות מושכלת של האחד עם טענות משנהו, והוא חסר את היכולת לשקול כראוי וללא פניות את השיקולים השונים", נימק בית הדין לעבודה את החלטתו.
העובדת הועסקה על ידי חברת פלאפון במשך כשנה וחצי. באוקטובר 2015, בתקופת "אינתיפאדת הסכינים", נדקר נער בן 15 בירושלים ונפצע באורח בינוני. המחבל נמלט ממקום הדקירה ונורה למוות כעבור זמן קצר על ידי המשטרה.
בעקבות האירוע, החליפה העובדת את תמונת הפרופיל בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה בו הזדהתה כעובדת החברה, בתמונתו של המחבל, ועליה כיתוב בערבית "שבית את נפשי שָׁהיד".
העובדת לא התייצבה למחרת לעבודה, ושלחה הודעה טקסט למנהלת הצוות שלה לפיה לא תגיע לעבודה שכן חבר טוב שלה הלך לעולמו, והיא לא חושבת שתוכל לתפקד.
בהמשך אותו יום התבקשה העובדת להסיר את הפרסום שהעלתה לדף הפייסבוק שלה, והוזהרה שאם לא תעשה כן – תפוטר לאלתר. למחרת, משלא הוסר הפרסום העובדת פוטרה ללא הליך של שימוע.
במקביל לפיטוריה באותו יום, פרסם סמנכ"ל משאבי האנוש בחברה מכתב לעובדים (ראו בהמשך) במסגרתו דיווח על פיטורי עובדת שהביעה תמיכה עם פעילות חבלנית, מבלי לציין את שמה.
העובדת הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה לפיצויים בגובה של כ-160,000 שקל בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין הוצאות לשון הרע ועוגמת נפש.
לטענתה, היא לא פרסמה את תמונתו של המחבל כאות הזדהות במעשה טרור, אלא הפגינה צער על מותו של חבר קרוב. הכיתוב על התמונה לא נכתב על ידה, אלא הועתק יחד עם התמונה עצמה.
הפסיקה קובעת שככל שטענותיו של המעסיק גוברות בחומרתן – כך מתעצמת זכות השימוע של העובד
החברה טענה מנגד שהפרסום גרם לה נזק משמעותי, ואף היה עלול לגרום לה לנזק חמור יותר לולא פיטרה את העובדת. בנוסף נטען שתכלית תהליך השימוע התקיימה באופן מלא.
"העובדת פוטרה מעבודתה לאלתר מאחר ולטענת החברה היא הביעה תמיכה ברורה במחבל ובמעשה טרור", כתב בית הדין בהחלטתו. "המדובר בהאשמה חריגה בחומרתה, המחדדת עוד יותר את חובתה של החברה כמעסיק לברר את העובדות לאושרן בטרם תחליט על הפסקת עבודתה של העובדת. הלכה היא שככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן החלטתו".
במקרה זה, העובדת פוטרה תוך פחות מ-24 שעות מהמועד בו התבקשה לראשונה להסיר את התמונה שפרסמה בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה, מבלי להזמין אותה לשימוע, מבלי שמי מטעם החברה נפגע איתה ופירט בפניה את טענות החברה כלפיה, ומבלי שקיבלה הזדמנות נאותה להתגונן בפני הטענות.
בית הדין: "משפט שדה"
"אין יסוד לטענת החברה לפיה כביכול העובדת פוטרה בהליך כדין ושהתקיימה לכאורה תכלית השימוע", הבהיר בית הדין. "קבלת עמדתה של החברה בעניין זה חותרת תחת תכלית הפסיקה ולמעשה מרוקנת את זכות השימוע מתוכן".
עוד ציין בית הדין כי העובדת לא זומנה לשימוע מבעוד מועד, הטענות נגדה לא פורטו די זמן מראש, לא ניתנה לה שהות מספקת להיערך ולהשמיע את טענותיה, וההחלטה בעניינה התקבלה באופן שרירותי.
נפסק שהמכתב לעובדים מוצדק, שכן מטרתו היתה לכוון לגרום להם להימנע מלחוות עמדותיהם הפוליטיות ברשתות החברתיות בעודם מזוהים כעובדי החברה
בית הדין תיאר את כל השתלשלות העניינים כ"משפט שדה", אשר אינו יכול להיחשב כ"הליך תקין" כפי שטענה החברה. החברה יכולה היתה, ציין בית הדין, להוציא את העובדת לחופשה עד לעריכת השימוע כדין.
כך חויבה החברה לשלם לעובדת פיצוי בגין אי עריכת שימוע בגובה 30,000 שקל, נוסף על פיצוי בגובה 10,000 שקל בגין עוגמת הנפש.
לשון הרע?
בנוגע לתביעת לשון הרע שהגישה העובדת בעקבות פרסום המכתב לעובדי החברה לאחר פיטוריה, ציין בית הדין שעולה מהמכתב באופן מפורש שהעובדת הביעה תמיכה בפעילות חבלנית.
על אף שלא צוין שמה של העובדת, סביר להניח שכמה מעובדי המוקד בו הועסקה בבאר שבע הבינו שמדובר בה, ויש בפרסום הדברים כדי לגרום לעובדת לביזוי ולגינוי.
עם זאת, חוק לשון הרע קובע הגנה למפרסם בנסיבות בהן "הפרסום היה הבעת דעה של התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור".
בית הדין פסק שהפרסום מוצדק, שכן מטרתו היתה לכוון את התנהגות העובדים על מנת שיימנעו מלחוות עמדותיהם הפוליטיות ברשתות החברתיות בעודם מזוהים כעובדי החברה.
