בית הדין לעבודה בחיפה פסק לאחרונה פיצוי בגובה 45,000 שקל לעובדת שפוטרה לאלתר בעקבות ממצאי בדיקת פוליגרף שעברה.
העובדת הועסקה במשך 7 שנים ברשת אופנה, ובתפקידה האחרון שימשה כמנהלת סניף. במהלך 2015 קיבלה החברה החלטה לערוך בדיקות פוליגרף מדגמיות לעובדי הרשת, והסניף אותו ניהלה העובדת היה בין הסניפים הראשונים שנבדקו.
כך התבקשה העובדת לבחור ארבעה עובדים מהסניף שיש להם גישה לכספים, ולבוא עמה באותו היום להיבדק בבדיקת פוליגרף.
העובדת השיבה בשלילה לכל שמונה השאלות שנשאלה, אולם נמצאה דוברת שקר לגבי אחת מהן: "האם מאז שאת עובדת בחברה גנבת משם כסף או סחורה?".
בממצאי הבדיקה צוין כי אובחנו תגובות פיזיולוגיות המצביעות על מוטרדות, והעובדת אף שיתפה את הבודק שלקחה פעם זוג נעליים הביתה עבור קרובת משפחה, אך למחרת שילמה תמורתן.
יומיים לאחר עריכת הבדיקה, התבקשה העובדת בשיחה טלפונית עם מנכ"ל החברה להגיע לבית הקפה הסמוך לסניף אותו ניהלה, שם הוא המתין לה עם האחראית על מחלקת הנהלת חשבונות בחברה.
לטענת העובדת, המנכ"ל אמר לה שבדיקת הפוליגרף שלה "לא תקינה" ושהמשמעות היא ש"אנו מפסיקים לעבוד יחד". לאחר מכן, כך טענה, הציג בפניה המנכ"ל שתי אפשרויות – לחתום על מכתב התפטרות, או שיפנה לגורמים גבוהים יותר. העובדת סירבה לחתום, והמנכ"ל ליווה אותה לסניף כדי שתיקח את התיק שלה ותעזוב את המקום.
החברה טענה מנגד כי מפאת רצונה לשמור על כבודה של העובדת, המנכ"ל לא חקר אותה בנוגע לסחורה שהוציאה מהחנות מבלי לשלם, והוסבר לעובדת שנוכח משבר האמון שנוצר הם לא יוכלו להמשיך לעבוד יחד, והציע לה להתפטר.
באותו יום הוכן עבור העובדת מכתב פיטורים, בו נכתב כי סיבת סיום העבודה היא "שינויים ארגוניים", ושולמו לעובדת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
פיצויי ענישה למעסיק
העובדת טענה שדבר הפיטורים וסיבת הפיטורים נודעו ברבים ועשו הדים בסביבת עבודתה, בקרב עובדיה, חבריה לעבודה ומשפחתה, והסבו לה עוגמת נפש, כאב וסבל. עם זאת, החברה טענה להגנתה שתוצאות בדיקת הפוליגרף נשמרו בדיסקרטיות רבה, וסיבת הפיטורים שנמסרה לעובדים היתה חוסר שביעות רצון מתפקודה, עניין שלטענת החברה ממילא לא הפתיע איש.
העובדת תבעה מהחברה כ-140,000 שקל בשל פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש, נוסף על פיצוי בגובה 15,000 שקל מאחר שלא חתמה על הסכם עבודה ולא קיבלה הודעה בנוגע לתנאי העסקתה כמתחייב בחוק.
לטענת העובדת, היא אמנם החתימה עובדים חדשים על תנאי ההעסקה, אולם לא נהגה למסור העתק לעובד, והיא עצמה לא חתמה על מסמך כזה. החברה אישרה טענות אלה בחקירתה הנגדית, וכך נפסק שהחברה הפרה את חובתה למסור לעובדת הודעה על תנאי עבודתה בקבלתה לעבודה, ואף לא מסרה לעובדת הודעה על שינוי בתנאי עבודתה בעת מעברה מתפקיד מוכרת לתפקיד אחראית משמרת ולאחר מכן לתפקיד מנהלת סניף.
מדובר היה במחדל מתמשך שחזר על עצמו יותר מפעם אחת, ולכן נפסק שמדובר בהפרה ביודעין של החוק, מה שמאפשר לבית הדין לעבודה לפסוק "פיצויים לדוגמא" – כלומר פיצויי ענישה שאינם בהכרח משקפים את הנזק שנגרם לעובד בפועל. כך חויבה החברה לשלם לעובדת פיצוי בגובה 10,000 שקל עבור שלוש ההפרות יחד.
הפרת חובת תום הלב
בנוגע לשימוע שנערך לה, נפסק שברור שההחלטה לפטר את העובדת התקבלה עוד לפני שנשמעה גרסתה, בניגוד לחובת המעסיק לשמוע את טיעוני העובד "ללא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה" לפני קבלת ההחלטה הסופית בעניינו. על אף שהחברה טענה שהפיטורים נעשו גם על רקע חוסר שביעות רצון מעבודתה, העניין כלל לא הועלה במסגרת השימוע. בית הדין לעבודה פסק לעובדת פיצויים בגובה 3.5 משכורות, כלומר 25,000 שקל, בגין פיטורים שלא כדין, חוסר תום לב והפרת זכות השימוע של העובדת.
"אנו סבורים כי זהו אחד מאותם מקרים חריגים ונדירים בהם ראוי לפסוק לתובעת פיצויים לא ממוניים בגין עוגמת הנפש המיותרת שהסבה לה החברה נוכח האופן בו פוטרה", ציין בית הדין בהחלטתו, ופסק לעובדת בנוסף פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה בגובה 15,000 שקל. זאת, לאחר שהפיטורים היו 3 ימים לאחר עריכת בדיקת הפוליגרף שהיתה ידועה לכלל העובדים, תוך ליווי העובדת לחנות על ידי המנכ"ל וסילוקה מהחנות באמצע יום עבודה מול העובדים הכפופים לה.
[סע"ש 38197-05-15]