בתנאים מסוימים שנקבעו בפסיקה רשאי המעסיק לטעון שהפיטורים נעשו בזמן כעס, ולכן אין להם תוקף
"בעידנא דריתחא" הוא ביטוי בשפה הארמית שמשמעותו 'בזמן של כעס', וטענת פיטורים "בעידנא דריחתא" משמשת בפסיקה כהגנה של המעסיק שמבקש להתגונן מפני התוצאות שעשויות לנבוע מפיטורי העובד.
על אף שהערעור שהגיש העובד על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב נדחה, הבהיר לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה שטיעון משפטי שבחר בית הדין האזורי להציג באגביות בנושא פיטורים בעידנא דריתחא – היה שגוי.
העובד שימש כמנהל מטבח במסעדה, ולאחר כשנתיים אושרה לו חופשה למשך 8 ימים לצורך נסיעה לחו"ל. הוא לא שב לארץ במועד המתוכנן מבלי להודיע על כך למעסיק או למי מטעמו, ואף לא היה זמין במשך מספר ימים.
לגרסתו, במועד שובו למסעדה הוא פוטר על ידי הבעלים אשר "סילק" אותו לדבריו מן העבודה "לאלתר" לעיני עובדים אחרים, לאחר ויכוח קולני בנוגע למועד שובו לעבודה ולמצבת כוח האדם במטבח.
המסעדה טענה מנגד שהעובד נטש את העבודה מרצונו בעקבות חילופי דברים בינו לבין הבעלים, ולאחר שההוראות שקיבל בנוגע למצבת כוח האדם הדרושה במטבח לא היו לרוחו. בעקבות הוויכוח בין השניים, נטש העובד את מקום העבודה בעיצומה של המשמרת, תוך הפקרת המסעדה ללא מנהל וללא יכולת להיערך לכך.
עוד טען המעסיק שבאותו יום התקשר אל העובד מנהל כוח האדם במסעדה והציע לו לשוב לעבודה, אולם העובד סירב כיוון שנעלב מהבעלים של המסעדה.
למחרת האירוע, שלחה המסעדה לעובד מכתב בדואר רשום שכותרתו: "נטישת מקום עבודתך", בו תוארה בפניו השתלשלות הדברים, והובהר לו שאם לא יתייצב למשמרות אליהן שובץ במסעדה – יראו בו כמי שהתפטר מעבודתו לאלתר, על כל המשמעויות שבכך.
בית הדין בתל אביב אימץ את גרסת המסעדה לפיה העובד הוא שהתפטר, לאחר שהתרשם שעדותו אינה מהימנה ומלאת סתירות, ובית הדין הארצי בחר שלא להתערב בהחלטה כיוון שהתבססה על מסקנות עובדתיות.
בית הדין האזורי הציג טיעון משפטי שגוי
בית הדין האזורי ראה לנכון לציין שגם אילו היה משתכנע שהעובד יכול היה להסיק מדברי הבעלים על הכוונה לפטר אותו – הרי שעדיין לא היה מקום לקבל את תביעתו כיוון שמדובר בפיטורים "בעידנא דריתחא", אולם במסגרת הערעור הבהיר בית הדין הארצי שטיעון משפטי זה של בית הדין האזורי הוא שגוי.
הפסיקה קובעת שטענה של פיטורים "בעידנא דריחתא" היא למעשה הודאה בהתנהגות אשר העובד הסָביר יכול היה לפרש אותה כביטוי ברור לרצון המעסיק להביא לסיומם של יחסי העבודה, אולם מנגד למתן הבהרה ברורה ומפורשת מצד המעסיק במועד סמוך, שההתנהגות לא שיקפה את כוונתו האמיתית, או שהכוונה האמיתית שהתבטאה בשעת כעס הוחלפה מיד בסמוך לאחר מכן בכוונה אחרת, יציבה ממנה, להמשיך ולקיים את יחסי העבודה.
נטל השכנוע להוכיח את טענת ההגנה בדבר פיטורים "בעידנא דריתחא" מוטל על המעסיק, שנדרש להראות הן את המצב הנפשי והתודעתי שבו היה שרוי במועד שבו מסר לעובד את ההודעה שעשויה הייתה להתפרש כפיטורים, והן את האופן שבו ביטא חזרה מפורשת וברורה מהודעה זו.
בית הדין הארצי: "ספק בעיננו אם היה מקום להסתמך בעניין הפיטורים "בעידנא דריתחא" על מכתבה של המסעדה, בשים לב ללשון הנוזפת והמתריסה שבה הוא נוקט, המטילה את כל כובד האחריות לניתוק היחסים על העובד"
בנסיבות אלה, קבע בית הדין הארצי, קשה לקבל את מסקנתו של בית הדין האזורי לפיה די היה בעדותו של מנהל כוח האדם במסעדה, אשר לא נכח באירוע הפיטורים הנטען, נוסף למכתב האמור ששיגרה המסעדה לעובד, כדי לעמוד בנטל השכנוע ובנטל הבאת הראיות להוכיח את יסודותיו של מעשה הפיטורים "בעידנא דריתחא".
בית הדין הארצי נימק זאת בכך שהמסעדה לא הציגה ראיות שמלמדות על חזרה ברורה ומפורשת מהודעת הפיטורים שניתנה לעובד על ידי הבעלים של המסעדה.
עוד ציין בית הדין הארצי שהיה על בית הדין האזורי לזקוף לחובתה של המסעדה את אי הזמנתו לעדות של הבעלים של המסעדה, אשר אמור היה להעיד על המצב שבו היה שרוי בעת מתן הודעת הפיטורים "בעידנא דריתחא", על השינוי בעמדתו לאחר מתן ההודעה, וכן על גמירות הדעת בקשר לביטולה.
"ספק בעיננו אם היה מקום להסתמך בעניין הפיטורים "בעידנא דריתחא" על מכתבה של המסעדה… בשים לב לכך שאין בו כל סימן לחזרתה של המסעדה מן ההודעה כאמור, ובשים לב ללשון הנוזפת והמתריסה שבה הוא נוקט, המטילה את כל כובד האחריות לניתוק היחסים על העובד", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו.
בהתייחסו להתבטאות העובד בנוגע לאי רצונו לעבוד, נפסק כי "אמירה מסוג זה הנה מסוג האמירות שנאמרות בעידנא דריתחא, והעובדה שהעובד ביקש לאחר מכן באופן ישיר על ידי רעייתו באמצעות נציג ההסתדרות עם בא כוחו, לשוב לעבודה – מלמדת כי לא חפץ בניתוק יחסי העובדה עם החברה".
