ראשי»משאבי אנוש»פיטורי עובדים»השומר חילק סוכריות לילדים בשירותים ונשקו נלקח ממנו, נפסק שהמעסיק הוא שהביא בפועל לסיום העסקתו
השומר חילק סוכריות לילדים בשירותים ונשקו נלקח ממנו, נפסק שהמעסיק הוא שהביא בפועל לסיום העסקתו
מעסיקולוג11:13
זמן קצר לאחר ששובץ כשומר במוסדות חינוך, נתפס העובד בשירותי הבנות מחלק סוכריות. הוגשה תלונה במשטרה ורישיונו להחזקת נשק נלקח ממנו
מעסיקים רבים נתבעים לפצות עובד בעקבות סיום העסקתו רק בשל התנהלות משפטית שגויה. כך קרה לחברת שמירה שהודיעה לעובד שאם לא יעמוד בתנאי מסוים – החברה תראה אותו כמי שהתפטר. לתנאי שכזה אין כל תוקף משפטי, וכך יצא שהעובד זכה בתביעתו לפיצויי פיטורים.
ייתכן שאילו היתה החברה מודיעה לעובד שהוא אמנם מפוטר, אך אינו זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות העניין כפי שמוסדר בחוק פיצויי פיטורים, התוצאה המשפטית היתה שונה.
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לעובד בשבוע שעבר פיצויי פיטורים בגובה כ-30,000 שקל, פיצוי בגובה 3 משכורות בשל היעדר שימוע לפני פיטורים, וכן פיצוי בשל היעדר הודעה מוקדמת בגובה כ-4,300 שקל.
זאת לאחר שנמסר לעובד, שהועסק במשך כ-7.5 שנים כשומר חמוש, שאם לא ידאג לקבלת רישיון הנשק שנשלל ממנו – החברה תראה בו כמי שהתפטר. בית הדין הבהיר שאין להתראה זו כל תוקף משפטי, ושמדובר בפיטורים ולא בהתפטרות ולכן זכאי העובד לשימוע כדין, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים.
יובהר שגם אילו המעסיק היה מפטר את העובד וטוען שאינו זכאי לפיצויי פיטורים – בכל מקרה מוטלת עליו החובה לקיים שימוע לפני פיטורים, על מנת לאפשר לעובד להשמיע את טענותיו.
התנהלות מפוקפקת מצד העובד
החברה טענה שהעובד התקבל לעבודה כשומר חמוש במוסדות העיר ראשון לציון, נחשד בגניבת מזון מהגן עליו הופקד, ובשל כך נדרשה החברה על ידי קב"ט הרשות שלא לשבצו במתקני העירייה.
בעקבות הדברים ובהסכמת העובד, הוא שובץ לעבודה במוסדות החינוך בעיר רמלה תוך שמירה על תנאי העבודה והשכר. עם זאת, לאחר זמן קצר נתפס העובד בשירותי הבנות כשהוא מחלק סוכריות לתלמידים. הוגשה תלונה למשטרה על ידי קב"ט העירייה, נלקח רישיונו להחזקת נשק, והחברה נדרשה שלא לשבצו במתקני עיריית רמלה.
עוד טענה החברה שהעובד זומן לשיחה בפני מנהל החברה, והוסבר לו כי עליו לדאוג לכך שרישיונו להחזקת נשק יוחזר לו, שאם לא ייעשה כן בזמן סביר – תראה בו החברה כמי שהתפטר. לטענה החברה, העובד התפטר כאשר לא דאג להחזיר את רישיונו לנשק או לסגור את התיק כנגדו.
פיטורים או התפטרות?
כאשר בית הדין לעבודה נדרש להכריע בשאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי סיום, עליו לתת את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" [דב"ע ל/3-18].
בית הדין הארצי לעבודה פסק [דב"ע ל/3-1] כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר". בפסיקה נוספת [דב"ע לה/ 85-3] נקבע שאותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמלי, אלא גם "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום".
בג"ץ [566/76] הבהיר כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות".
בית הדין לעבודה ציין בהחלטתו בשבוע שעבר שבעת ההכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון גם למי מהצדדים היתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. "לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, יתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות, הוא למעשה, פיטורים – או ההיפך".
מהתחקיר אכן עלה שהעובד נהג לחלק סוכריות לתלמידי בית הספר, חרף בקשות המנהלת שלא לעשות כן. הוא נהג לחלק את הסוכריות הן בחצר בית הספר והן בשירותי התלמידים, וכן נהג להשתמש בשירותי התלמידים ולא בשירותי המורים. הוא הושעה מתפקידו, והומלץ לחברה לאסוף את נשקו עד לבירור מעמיק של האירוע, והדיווח הועבר לקצין האבטחה של תחנת רמלה על מנת שיחליט על המשך הטיפול במקרה.
האם היתה מניעה להמשך העסקתו?
בית הדין ציין כי הוא ער לטענת החברה שהמשטרה הורתה על לקיחת רישיונו של העובד לאחר האירוע, ולכן לא ניתן היה לשבץ אותו בעבודות שמירה אחרות, אולם החברה לא הציגה מסמכים או עדויות להוכחת טענה זו.
"לאור האמור, לא עולה כי אכן היתה מניעה ממשית להמשיך ולהעסיק את העובד בתפקיד שמירה אחר בחברה", פסק בית הדין. טענת העובד לפיה החברה סירבה לשבץ אותו לעבודה למרות בקשותיו ולמרות שהיה לו רישיון נשק בתוקף, לא נסתרה.
נפסק שהעובד לא התפטר מעבודתו, מאחר שההלכה הפסוקה [דב"ע לב/3-58] קובעת כי "אין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'ייחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות".
מחומר הראיות והעדויות עלה שהעובד היה מעוניין להמשיך לעבוד בחברה, והחברה היא זו שהיתה לה המוטיבציה להביא את היחסים לידי סיום. לפיכך נפסק שהעובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, לתשלום חלף הודעה מוקדמת וכן לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין.
