בית הדין הארצי פסק פיצוי של 160 אלף שקל לעובדת בהיריון שפוטרה ללא היתר
מעסיקולוג6:30
כשבוע לאחר שהודיעה שהיא בהיריון, פיטרה המעסיקה את העובדת בטענה לצורך בשינויים והתאמות, ללא קבלת היתר רגולטורי
בית הדין הארצי לעבודה חייב בשבוע שעבר מעסיקה לפצות עובדת בסך כ-130 אלף שקל, לאחר שפוטרה בהיותה בהיריון ללא קבלת היתר רגולטורי.
ההחלטה התקבלה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב [סע"ש 41107-07-16], שפסק לעובדת כ-400 אלף שקל, הכוללים גם תשלום עמלות עבור עסקאות שהבשילו לאחר פיטוריה.
בית הדין הארצי קיבל באופן חלקי את הערעור שהגישה המעסיקה על החלטה זו, וביטל את חיובהּ בעמלות – מהלך שהשפיע דרמטית גם על יתר רכיבי הפיצויים, מאחר שהעמלות מהוות חלק מהשכר הקובע.
לאחר כשנתיים במהלכן הועסקה כאשת שיווק ומכירות, הודיעה העובדת לממונה עליה שהיא בהיריון. שבוע לאחר מכן זומנה לשימוע, בו מסרה העובדת אישור רפואי המוכיח את היותה בהיריון.
ביום למחרת נמסר לעובדת מכתב פיטורים, והיא התבקשה לא להגיע לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. המעסיקה נימקה את פיטורי העובדת בטענה של "שינויים והתאמות".
העובדת הגישה תביעה נגד המעסיקה לבית הדין לעבודה האזורי בתל אביב, שפסק לעובדת פיצוי בסך 80 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין, שנעשו תוך הפרה בוטה של הוראות חוק עבודת נשים מאחר שהמעסיקה לא פנתה לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהיריון, ואף בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה – לאחר שבית הדין האזורי שוכנע שקיים קשר בין ההיריון לבין הפיטורים.
עמלות לאחר הפיטורים
בנוסף חייב בית הדין האזורי את המעסיקה לשלם לעובדת עמלות בסך כ-153 אלף שקל, עבור עסקאות שסגרה והבשילו רק לאחר פיטוריה ובמהלך התקופה המוגנת לפיטורים – במהלכה נאסר על המעסיק לפטר עובדת בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה.
בהתייחס לפיצוי בגין שכר בתקופת ההיריון ובתקופה המוגנת שלאחר הלידה, פסק בית הדין האזורי שהעובדת זכאית לפיצוי בשיעור 150% למשך שמונה חודשים, ממנו הופחת שכר העובדת במקום העבודה החדש שבו התחילה לעבוד לאחר פיטוריה – פיצוי זה הועמד על כ-125 אלף שקל.
כן נפסקו לזכות העובדת הפרשי פיצויי פיטורים בסך 36 אלף שקל, סך 13 אלף שקל תמורת פדיון ימי חופשה, וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.
קשר בין ההיריון לפיטורים
המעסיקה הגישה ערעור על פסק דין זה, שהתקבל באופן חלקי. בית הדין הארצי החליט שלא להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, לפיה העובדת פוטרה ללא קבלת היתר.
הוכח שהמעסיקה ידעה שהיא בהיריון, והיא לא הציגה בפני בית הדין הסבר כלשהו להפרה בוטה זו של החוק – ומכאן שהעובדת זכאית לפיצוי על פי חוק עבודת נשים, האוסר על מעסיק לפטר עובדת בהיריון עם ותק של למעלה מחצי שנה ללא קבלת היתר רגולטורי.
בנוסף קיבל בית הדין הארצי את קביעת הערכאה הקודמת לפיה קיים קשר בין ההיריון לבין ההחלטה לפטר את העובדת, ומכאן שהעובדת זכאית גם לפיצוי על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר על מעסיק לפטר עובדת בעקבות היותה בהיריון. על פי חוק זה, ברגע שקיים קשר ישיר או עקיף בין הפיטורים לבין ההיריון – מדובר בהחלטה פסולה המזכה את העובדת בפיצויים, ללא קשר לוותק שלה אצל המעסיק.
הסתרת תלושי המשכורת
בית הדין הארצי פסק במסגרת הערעור שהעובדת אינה זכאית לעמלות שנפסקו לה על ידי בית הדין האזורי. מאחר שהעמלות הללו מהוות חלק מהשכר הקובע, החלטה זו השפיעה על רכיבי הפיצוי הנוספים.
כך למשל הועמד סך הפיצוי לו זכאית העובדת בתקופה המוגנת על כ-30 אלף שקל, במקום כ-125 אלף שקל שנפסקו לה על ידי בית הדין האזורי, והפרש פיצויי הפיטורים הועמד על כ-16 אלף שקל במקום כ-36 אלף שקל.
"מקובלת עלינו טענת המעסיקה לפיה היה על העובדת לגלות את תלושי השכר שקיבלה ממקום עבודתה החדש על מנת שניתן יהיה ללמוד מהו שכרה לאשורו, ובכלל זה עמלות שקיבלה במקום העבודה החלופי, ובפרט משאלה נלקחו בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע לפיצוי הממוני. אך משאין בידינו ראיות לכך אין מנוס מלהסתפק בהערה זו", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו, ונתן ביטוי להסתרת התלושים על ידי העובדת בפסיקת הוצאות המשפט.
מאחר שהערעור התקבל בחלקו, ובהתחשב במכלול הנסיבות לרבות הסתרת התלושים מצד העובדת – אך גם התנהלות המעסיקה הכוללת הפרה בוטה של חוק עבודת נשים – נפסק שכל צד יישא בהוצאותיו על הליך הערעור.
