פדיון ימי מחלה היא זכות חוזית ולא קוגנטית – מה משמעות הדבר? מתי בית הדין לעבודה פוסק פדיון ימי מחלה גם כשלא סוכם על כך מראש?
בית הדין לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בתביעת אלמנה לקבל פדיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידי בעלה המנוח, שהועסק כרב עיר במשך כ-43 שנה. מפסק הדין ניתן ללמוד על סוגיית פדיון ימי מחלה, המהווה רק זכות חוזית ואינו מופיע בחוק.
הפסיקה הבהירה בעבר כי פדיון ימי מחלה הוא למעשה בונוס שניתן לעובד פורש כ"פרס" על כך שלא תבע דמי מחלה בגין מחלה שממילא לא הייתה קיימת, ובמילים אחרות: ניסיון להניא עובדים מלהיעדר מהעבודה בשל מחלה פיקטיבית. לכן פדיון ימי מחלה אינו זכות קוגנטית, כלומר אין מדובר בזכות המוקנית לעובד מכוח החוק ושלא ניתנת לביטול.
לא מעט מעסיקים נאלצים להתמודד עם ימי מחלה פיקטיביים עליהם מדווחים העובדים פעמים רבות במשך השנה. התופעה קיבלה לפני מספר שבועות חיזוק נוסף, לאחר שמשרד הבריאות פרסם נוהל חדש לרופאים לפיו אין עוד צורך שמטופל יגיע למרפאה כדי לקבל אישור מחלה. כך עובד יכול לקבל כיום אישור מחלה "בשלט רחוק", ללא כל בדיקה רפואית.
ואם לא די בכך, במאי השנה אישרה לקריאה ראשונה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת את ההצעה לתיקון חוק דמי מחלה שהונחה במרץ 2016 על ידי חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני (יהדות התורה), במסגרתה ייאסר על מעסיקים לנכות ממכסת ימי המחלה ימים שבעדם לא שולמו לעובד דמי מחלה, כדוגמת יום המחלה הראשון בגינו העובד לא זכאי לדמי מחלה מכוח החוק.
למורת רוחם של המעסיקים, קיימת סבירות גבוהה שהצעת החוק תאושר סופית לאחר שובה של הכנסת מהפגרה, כיוון שבפברואר השנה היא אושרה בקריאה טרומית עם תמיכה מצד 52 חברי כנסת, ללא מתנגדים.
תשלום דמי מחלה הוא תשלום סוציאלי, ומטרתו לאפשר קיום לעובד ולבני משפחתו במקרה בו נבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. בשונה מפדיון ימי חופשה, אין בחוק דמי מחלה כל הוראה שמקנה זכות לפדיון ימי מחלה צבורים בלתי מנוצלים. הזכות לפדיון ימי מחלה היא זכות המוקנית בהסכם בין הצדדים, פעמים רבות במסגרת הסכמים קיבוציים, או במסגרת הוראות התקשי"ר עבור עובדי מדינה.
בית הדין הארצי לעבודה הבהיר [ע"ע 582/05] שמטרת פדיון ימי מחלה לא מנוצלים היא לעודד עובדים להימנע מהיעדרויות בלתי מוצדקות בכסות של "מחלה", שכן כך העובדים יודעים שיקבלו פיצוי אם יתמידו להגיע לעבודה.
מתי נפסק פדיון ימי מחלה גם ללא הסכמה חוזית?
קיים מקרה חריג בו בית הדין נוהג לפסוק לעובד פדיון ימי מחלה שלא נוצלו, גם כאשר הדבר לא הוסדר מראש בין הצדדים במסגרת חוזה העבודה.
חוק דמי מחלה קובע שמעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק או לפי הסכם קיבוצי. בית הדין הארצי פסק בעבר [ע"ע 383/07] שמעסיק רשאי לפטר עובד ששוהה בתקופת אי כושר ומקבל דמי מחלה, אך הוא לא רשאי לקבוע את מועד סיום יחסי העבודה בטרם מיצה העובד את ימי המחלה בתשלום להם הוא זכאי מכוח דמי מחלה.
כך, לכל עובד קיימת למעשה זכות למצות עם סיום העסקתו בעת מחלה את יתרת ימי המחלה להם הוא זכאי מכוח חוק דמי מחלה, עד למכסה מקסימלית של 90 ימים.
מסיבה זו בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לפני כשבועיים פדיון ימי מחלה שלא נוצלו, על אף שהעובד לא היה זכאי לקבלת פדיון ימי מחלה מכוח חוזה העבודה. זאת מאחר שהעובד פוטר בעודו בתקופת מחלה, ועדיין עמדו לזכותו 73 ימי מחלה צבורים מכוח החוק.
כלומר, העובד פוטר בטרם מיצוי אותם ימי מחלה שנצברו לזכותו, בניגוד לפסיקה האמורה של בית הדין הארצי, ולכן באופן עקרוני המעסיק מחויב לפצות את העובד בסכום השווה לדמי מחלה עבור 73 ימי מחלה, להם היה זכאי במועד פיטוריו.
בית הדין: תכלית פדיון ימי מחלה לא מתממשת
במקרה הנוכחי, כיהן המנוח כרב עיר במשך 43 שנים, עד לפטירתו. המנוח לא נהג להחתים ולא נדרש להחתים כרטיס בהגעתו או בצאתו מהעבודה, ואף לא נהג או נדרש לדווח על ימי מחלה. על פי כרטסת המועצה, ניצל 14 ימי מחלה בלבד משנת 1962 ועד שנת 1979. החל משנת 1979 לא נוהלה למנוח כרטסת רישום ימי מחלה.
בית הדין לעבודה דחה את תביעת האלמנה לקבלת פדיון ימי מחלה, מאחר שלא הוכח שקיים מקור נורמטיבי להקניית זכות זו לבעלה המנוח. "הכרה בזכות של הרב המנוח, וזכותה של אלמנתו בהתאמה, לפדיון ימי מחלה, אינה מתיישבת עם התכלית שמאחורי הזכות לפדיון ימי מחלה", ציין בית הדין בהחלטתו.
סדר יומו של הרב המנוח לא היה קבוע, אלא גמיש. גמישות זו, שאפיינה את תפקידם של רבני עיר, אִפשרה לרב המנוח בימי מחלה לצמצם את הפעילות בלי לדווח על מחלה, כמו גם במקרים הפוכים בהם נדרש לחתום על עניינים דחופים אף אם היה מאושפז.
"הגמישות נובעת מאופי תפקידו של הרב, העובדה שכהונתו של הרב לא הוגבלה בגיל, העובדה שכאשר הרב אינו חש בטוב אין הוא נדרש להמציא תעודת מחלה והוא מבצע את תפקידו בצורה מצומצמת בהתאם ליכולותיו, תוך ששכרו אינו נפגע. בכל אלה יש כדי לטשטש את התכלית שמאחורי פדיון ימי המחלה בכל הנוגע לאופן ביצוע תפקידו של הרב המנוח", פסק בית הדין ודחה את תביעת האלמנה לקבלת פדיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידי הרב המנוח.
