ערעור המעסיק התקבל חלקית, פיצוי העובדת הופחת לכ-250 אלף שקל

בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה באופן חלקי ערעור שהגיש מעסיק על החלטת בית הדין לעבודה בתל אביב לחייב אותו לפצות את העובדת שלו בכ-300 אלף שקל, לאחר שפוטרה שלא כדין. במסגרת הערעור, התקבלה טענתו שלא היה מקום לחייב אותו בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה 90 אלף שקל, וסכום זה הופחת בחצי. עם זאת, יתר הטיעונים שהעלה המעסיק נדחו, והוא חויב לפצות את העובדת בפיצוי כולל בסך כ-250 אלף שקל.

"מאחר שלא הייתה סיבה אמיתית שלא לשלם לעובדת פיצויי פיטורים לאחר פיטוריה, ומאחר שהמעסיק הוא עורך דין במקצועו האַמון על קיום הוראות החוק, ומאחר שהטענות שנטענו נגד העובדת נועדו להשחיר את פניה עד כדי האשמתה בביצוע עבירה פלילית של זיוף – אנו סבורים שיש להעמיד את פיצויי הלנת פיצויי הפיצויים על סכום של 90 אלף שקל" – כך נימק בזמנו בית הדין האזורי את החלטתו להטיל על המעסיק פיצויי הלנה כל כך גבוהים.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* המעסיק לא הציג פרוטוקול שימוע, וחויב בפיצוי בגובה שתי משכורות
^* בית הדין לעבודה: על המעסיק להחתים את העובד על הפרוטוקול במעמד השימוע
^* לעובדת לא נערך שימוע, נפסק שתכליתו התקיימה ולכן אינה זכאית לפיצוי

השותף לוחץ

העובדת הועסקה כמזכירה של המעסיק, בעלים של משרד עורכי דין. לאחר כ-15 שנות עבודה, ללא התראה מוקדמת, ביקש המעסיק מהעובדת להיכנס לחדר הישיבות במשרד. בשיחה זו הודיע לה שבעקבות בקשת השותף שלו, הוא החליט לסיים את העסקתה.

בית הדין האזורי פסק לעובדת פיצוי בסך 30 אלף שקל מאחר שלא נערך לה שימוע כדין, פיצויי פיטורים בסך כ-180 אלף שקל, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 90 אלף שקל, פדיון חופשה בסך כ-30 אלף שקל, ובנוסף המעסיק חויב לשאת בהוצאות המשפט של העובדת בסך כ-14 אלף שקל.

במסגרת הערעור שהגיש המעסיק על פסק הדין, הוא טען שיש לקזז מפיצויי הפיטורים את הכספים שהצטברו לזכות העובדת בקרן השתלמות. טיעון נוסף שהעלה המעסיק בפני ערכאת הערעור, היה שבית הדין האזורי שגה כשחייב אותו בפיצויי הלנה, מאחר שלטענתו היתה מחלוקת כנה ואמיתית בנוגע לזכאות העובדת לפיצויי פיטורים.

מצופה לתקן 

בית הדין הארצי דחה את טיעונו הראשון של המעסיק, וקבע שאין לקזז מפיצויי הפיטורים את הכספים מקרן ההשתלמות, אולם קיבל את טיעונו בנוגע לפיצויי ההלנה – והפחית את הסכום שקבע בית הדין האזורי ל-45 אלף שקל.

"אין בעובדה כי העובדת לא הטעתה את המעסיק כדי לשלול את טענתו שסבר מתוך טעות שהכספים שהפקיד לקופת גמל ולקרן השתלמות ממצים את מלוא חבותו לפיצויי פיטורים, ועל כך ניתן ללמוד מהעובדה שהפנה את העובדת לאחר סיום קשר העבודה לגבות את כספי פיצויי הפיטורים מקופת גמל", נימק בית הדין את החלטתו.

"אמנם, משהועמד המעסיק על טעותו, היה עליו לשלם את סכום פיצויי הפיטורים המגיע, אך עם זאת מצאנו מקום להתחשב חלקית בהילך מחשבתו של המעסיק, ולהפחית את סכום פיצויי ההלנה", הוסיף בית הדין.

[ע"ע 31967-01-19]

<< לחצו כאן לצפייה ב-5 הפגמים שנפלו בפיטורי העובדת >>