ערעור המעסיק התקבל, בית הדין הארצי חלק על הקביעה שהמעסיק התנהל בחוסר רגישות כלפי העובדת

בית הדין הארצי לעבודה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש מעסיק על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב [סע"ש 55006-09-16], וביטל את מענק הפרישה בו חויב המעסיק מכוח הסכם קיבוצי בסך כ-220 אלף שקל.

אנו נתמקד בשני עניינים אחרים לגביהם חלק בית הדין הארצי על עמדת בית הדין האזורי, הנוגעים לפגמים שנפלו לכאורה בהליך פיטורי העובדת שהועסקה כעיתונאית החל משנת 1987, עד לפיטוריה במאי 2016.

בית הדין האזורי זקף לחובת החברה, המוציאה לאור עיתון, את העובדה שהיא ראתה במצב שבו העובדת ביקשה לדחות את השימוע ולא הגיעה לעבודתה יומיים בשל "גב תפוס", אך "נצפתה צועדת ברחבי העיר'" כמצב המעורר בעיית אמון. במכתב הפיטורים המעסיק אף נוסף רמז לכך שמדובר בחוסר תום לב מצד העובדת.

"לדעתנו, חובתו של מעסיק המסיים יחסי עבודה עם עובדת לאחר קרוב ל-30 שנה בפיטורי צמצום, לעשות כל הניתן כדי שסיום יחסי העבודה יהיה בטעם טוב", ציין בית הדין האזורי. "ההתנהלות במקרה הזה לדעתנו היתה רחוקה מסטנדרט זה, על גבול חוסר הרגישות".

עם זאת, בית הדין הארצי ראה את הדברים קצת אחרת: "אכן, שימוע צריך להתנהל בדרך עניינית ומכבדת, ואולם אין משמעות הדבר כי מעסיק מנוע מלהציג לעובד חשדות שהתעוררו בליבו. ודאי מקום שמתאפשר לעובד להתמודד עם אותם חשדות ומקום שאין קביעה כי חשדות אלה עלו בחוסר תום לב או היו מופרכים". וממילא, במקרה הנוכחי העניין לא היווה כל שיקול בזימון לשימוע או בעצם הפיטורים.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* העובד נצפה מבלה בזמן חופשת מחלה, יקבל פיצוי בשל פיטורים שלא כדין
^* פסיקה: פיצוי חריג לעובד בגובה 86 אלף שקל בשל פיטורים שלא כדין
^* סירוב עובדת בהיריון לשוב לעבודה לאחר ביטול פיטורים שלא כדין – שלל ממנה פיצויים

היעדר טענות על תפקוד העובדת

נקודת מחלוקת נוספת בין בית הדין הארצי לאזורי קיימת בנוגע לנוסח מכתב הזימון לשימוע. בית הדין האזורי ציין בפסק דינו שהעובדה שבזימון לשימוע לא הופנתה טענה אישית כלפי העובדת – מהווה פגם בהליך השימוע.

"ערים אנו להלכה לפיה פיטורי צמצום אינם פועל יוצא מתפקודו של העובד, התנהגותו או כל סיבה אישית הקשורה בו, אולם לטעמנו עדיין מדובר בנימוק מופשט מדי שלא אפשר לעובדת להתמודד איתו", ציין בית הדין האזורי בהחלטתו.

בית הדין הארצי חלק גם על קביעה זו והבהיר: "לא מצאנו פגם בכך שבזימון לשימוע לא הובאה כל טענה כלפי תפקודה של העובדת. כאמור, בהזמנה לשימוע ציינה החברה כי להערכתה המקצועית משרתה של העובדת התייתרה, כפי שנטען עוד קודם לכן, כך שטעמי הפיטורים היו במישור הכלכלי. נזכיר כי פיטורי העובדת נעשו במסגרת הוראת ההסכם הקיבוצי לפיו 'הנהלת העיתון תהא רשאית לסיים העסקתם של עיתונאים עד להשלמת המכסה כאמור, מכל סיבה שהיא (הדגשה במקור – מעסיקולוג), בכפוף לעריכת שימוע כדין'".

יש לציין כי בית הדין האזורי ממילא לא פסק לעובדת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשל הפגמים שסבר שהתקיימו, מאחר שהעובדת הועמדה במצב לפיו היא פרשה מרצון לפי ההסכם הקיבוצי.

כך שהערות אלה של בית הדין האזורי צוינו למעלה מן הנדרש, וככל הנראה היתה להן השפעה זניחה על החלטתו הסופית – אם כי ניתן ללמוד רבות מהתייחסותו של בית הדין הארצי אליהן.

[ע"ע 26530-04-19]