האם הלכת הטיפים חלה גם על "קומיסיון"?

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר כ-223 אלף שקל לעובד בגין זכויות שונות להן הוא זכאי, ובפסק הדין עמד על ההבדלים המהותיים בין טיפים – לגביהם נפסק לפני כשנה שהם נחשבים לחלק משכר המלצרים – לבין עמלות שמקבלים מדריכי טיולים ונהגים מבתי עסק בהם הם מבקרים עם הלקוחות.

מדובר בסכומים גבוהים שמשולמים על ידי בעלי מסעדות וחנויות כאחוז מהמכירות ללקוחות ולתיירים שמביא המדריך, מבלי שהם מדווחים לרשויות המס. המדריך מסכם מראש עם אותם בתי עסק שיתקיימו בסביבתם הפסקות, קניות, סעודות ורכישת מזכרות.

חברת התיירות שהעסיקה את המדריך, ביקשה להחיל את "הלכת הטיפים" החדשה גם על עמלות מסוג זה, המכונות בענף "קומיסיון", וכך לראות בהן חלק משכר עבודתו.

בית הדין דחה טיעון זה של החברה, ופסק שמאחר שסכומים אלה אינם משולמים למדריך על ידי החברה או ישירות מלקוחות החברה – הם לא יכולים להוות חלק משכר העבודה של המדריך שנקבע בהסכמים קיבוצים החלים בענף.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* פסיקה: פיטורי עובדת בעקבות מתיחוּת עם קולגה הם לגיטימיים
^* המעסיק גייס בחשאי מחליף, העובד יפוצה ב-15 אלף שקל
^* פדיון ימי מחלה שלא נוצלו – יש דבר כזה?

פרקטיקה מקובלת שהוכרה בחקיקה

העובד הועסק כ-17 שנים כמדריך טיולים בחברת תיירות, ולאחר סיום העסקתו הגיש תביעה נגד החברה בסך כ-400 אלף שקל. החברה הגישה תביעה נגדית להשבת עמלות בגובה כ-500 אלף שקל, שקיבל העובד במשך 7 שנים מבתי עסק שונים אליהם נותבו לקוחות החברה במסלול הטיול.

העובד טען שהחברה מודעת היטב לכך שלפי המקובל בענף התיירות, המדריכים והנהגים שמועסקים אצלה מקבלים לעתים עמלות ממסעדות ומחנויות אליהן הם נכנסים עם הלקוחות. מדובר בפרקטיקה מקובלת שאף הוכרה בחקיקה, כאשר בוטל האיסור שהיה קיים בעבר על קבלת עמלות מסוג זה. החברה מעולם לא אסרה לקבל עמלות אלו, ומעולם לא טענה שהעמלות הן "נכס" ששייך לה.

החברה טענה שסוכם עם העובד שניתנת לו הזדמנות לקבל אחוז מסוים מרכישות התיירים בחנויות ובמסעדות, ושתשלום זה מהווה חלק מהשכר שישולם לו.

מהם 3 ההבדלים בין טיפים לבין עמלות תיירים?

החברה טענה שיש להחיל את "הלכת הטיפים" החדשה, הקובעת שטיפים מהווים חלק משכר המלצרים, גם על ה"קומיסיון". בית הדין דחה טיעון זה, ועמד על ההבדלים המהותיים בין טיפים לבין עמלות תיירים:

1. הטיפ ניתן ישירות למלצר על ידי הלקוח. המלצר יודע שהוא אמור לקבל אותו, והלקוח נותן אותו כאות הוקרה על השירות שקיבל מהמלצר. לעומת זאת, העמלה שנותן בית העסק לא משולמת ישירות על ידי התייר, למרות שייתכן שהיא מגולמת במחיר שהתייר משלם. בדרך כלל התייר לא יודע שהעמלה משולמת ולמי היא מועברת.

2. העמלה ניתנת במסגרת הסכם בין בית העסק לבין חברת התיירות או המדריך. התייר אינו צד להסכם כלל, ואין לו כל שליטה עליו. לעומת זאת, הלקוח הוא זה שמחליט אם להשאיר טיפ, ומה יהיה גובהו.

3. הטיפ שמשולם למלצר אמור להיכנס לקופת המסעדה, והחלק שמגיע לעובד חייב להיות מדווח לרשויות המס. לגבי ה"קומסיון" אין כל תיעוד, והוא אינו מדווח.

בית הדין לעבודה התייחס לכך שבמסגרת ההכרעה בסכסוך, אין לו סמכות לקבוע אם מדובר בתשלום "תקין", בתום לב, שהרי ייתכן שהתייר אינו מודע לכך שחלק מהסכומים שהוא משלם כביכול עבור מוצרים הולכים למדריך או לנהג שלו.

עם זאת, הדגיש בית הדין שאין לו כל ספק שלא מדובר בסכומים שהחברה זכאית לקבל, ולכן העובד אינו נדרש להחזיר לה אותם. כך נפסק שאין לראות בסכומים הללו כחלק משכר העובד, ונדחתה התביעה הנגדית שהגישה החברה. תביעת העובד התקבלה בחלקה, ונפסקו לו כ-223 אלף שקל בגין הפרשי שכר, הפרשות לגמל והפרשות לפיצויים.

 [סע"ש 52828-05-16]