נדחתה תביעת העובד: ההתחייבות לעמלות לאחר סיום העסקה ניתנה על בסיס מצג שווא
מעסיקולוג14:04
העובד טען שהפרויקט שבניהולו נמצא בשלבי סיום, ועל יסוד דברים אלה הוסכם לשלם לו עמלה למרות שהתפטר
האם העובד זכאי לעמלה עבור עסקה שטיפל בה לפני התפטרותו, כאשר החשבונית בגינה הונפקה רק כחצי שנה לאחר סיום עבודתו?
בשאלה זו נדרש לדון בית הדין לעבודה בתל אביב, שדחה בשבוע שעבר את תביעת העובד, ופסק שעל אף שהוכיח שאכן הובטחה לו בעל פה העמלה גם לאחר סיום העסקתו – אין הוא זכאי לה בנסיבות העניין.
"במקרה בו החברה הוטעתה לחשוב שהעובד מתפטר בשלב בו הפרויקט נמצא בשלבי סיום, כאשר לא היו אלה פני הדברים – העובד אינו זכאי לעמלה בגין הפרויקט שלא השלים ואשר הגיע לסיומו כחצי שנה לאחר התפטרותו", פסק בית הדין.
העובד הועסק במשך כ-13 שנים בחברה העוסקת באספקת ציוד לענף הטכנולוגיות הביטחוניות בישראל, עד שהתפטר ביולי 2013.
בתפקידו האחרון שימש העובד כמנהל מכירות ופרויקטים בהיקף משרה חלקי במשכורת חודשית של 13,000 שקל. במהלך תקופת העבודה, זכאי היה העובד לעמלות בשיעור 10% מסך הרווחים בגין כל פרויקט אותו הוא ניהל והביא לידי סיום.
באוגוסט 2010 קיבלה החברה הזמנה ממשרד הביטחון לביצוע פרויקט פיתוח, ייצור וייבוא של חומר חבלה. העובד היה אחראי לתפעול ולקידום הפרויקט, והוא זה שניהל, ליווה ופיקח עליו מתחילתו ועד להתפטרותו.
בפברואר 2012 הושלם חלק מסוים מהפרויקט, ובגין כך שולמה לעובד עמלה. למעלה מ-5 חודשים לאחר ניתוק יחסי העבודה הגיע הפרויקט לסיומו, ורק אז החברה קיבלה מהלקוח תשלום בגינו.
התחייבות חוזית?
העובד ביסס את תביעתו לקבל עמלות, גם לאחר שכבר סיים לעבוד בחברה, הן על נוסח חוזה העבודה והן על התחייבות שקיבל מהבוס בעל פה. עם זאת, הוא לא הצליח להוכיח שנוסח חוזה העבודה שהציג בפני בית הדין הוא אכן הנוסח המחייב את הצדדים.
על פי עדותו של העובד, תשלום העמלות התבצע תמיד לאחר קבלת התשלום מהלקוח. כלומר, בהיעדר הסכמה חוזית אחרת, במקרה בו המעסיק נוהג לשלם את העמלות לאחר קבלת התמורה מהלקוח – המשמעות היא שהעובד יקבל עמלה רק עבור פרויקטים שהתשלום בגינם התקבל בעודו מועסק בשירות החברה. "התנהלות זו מתיישבת עם אחת המטרות שבתשלום עמלות לעובדים, שהיא תגמול צופה פני עבר, שיש בו לעודד את העובד לסיים את העסקה עליה הוא מופקד, ואין מטרת העמלה לעודד את העובד לתפקד באופן מיטבי בעסקאות עתידיות", ציין בית הדין בהחלטתו.
"לא נעלמה מענינו עדותו של הבוס לפיה במועד סיום עבודתו של העובד, שולמה לו עמלה גם בגין פרויקט שבו טרם התקבלו התקבולים מהלקוח, וזאת במסגרת רצונו לסיים ברוח טובה את ההתקשרות ולפנים משורת הדין", הוסיף בית הדין. "אין בעובדה זו לשנות את מסקנתנו, לאור עדותו של הבוס כי ראה לנכון לפעול כך באופן חד פעמי, כיוון שראה בתובע 'בן מועדף' בחברה, וכי מדובר בעמלה ששולמה עובר לסיום עבודתו של העובד ולא פרק זמן ארוך לאחר מכן".
התחייבות בעל פה שלא הוכחשה
כך עמדה לרשות העובד רק טענתו לפיה הוא קיבל מהבוס התחייבות בעל פה לתשלום עמלה עבור הפרויקט הספציפי עוד לפני קבלת התשלום מהלקוח, והוא אכן הצליח להוכיח אותה.
התחייבותו של הבוס לתשלום העמלה נלמדת במשתמע בין היתר מהתכתבויות בין הצדדים, במסגרתן העובד הלין על כך שהעמלה לא שולמה לו, והבוס לא הכחיש את עצם ההתחייבות.
גם בפגישה שנערכה בין הצדדים לאחר סיום עבודתו של העובד, לא נשמע הבוס בשיחה המוקלטת שהוא מכחיש במפורש את הנכונות לשלם לעובד עמלה בגין אותו פרויקט.
"מדברים אלה עולה כי החברה היתה נכונה עקרונית לשלם לעובד עמלות", קבע בית הדין, "אך עניין זה לא סוכם לפרטיו, מסיבות שונות, ביניהן מצבה הכלכלי של החברה".
בית הדין: העמלה לא הותנתה בתשלום מהלקוח
החברה טענה שתשלום העמלה היה מותנה בכך שבמועד עזיבת העובד, הפרויקט יגיע לשלב של הוצאת חשבונית ללקוח. "לגרסה זו אין עיגון בראיות", דחה בית הדין את הטענה. "ראשית, הגרסה אינה נזכרת בכתב ההגנה. שנית, בהתכתבויות שבין הצדדים מזמן אמת, עניין החשבונית אינו נזכר".
למרות כל זאת, בית הדין קבע שמהראיות עולה שהסכמה זו של החברה לתת לעובד עמלה עוד לפני סיום העסקת היתה מסוייגת, והיא התבססה במידה רבה על המצג שהעובד עצמו הציג בפניה, לפיו הפרויקט עומד לקראת סיום ושלמעשה מרבית העבודה כבר בוצעה על ידו.
לטענת החברה, כיוון שהיא הוטעתה על ידי העובד – החבות לתשלום העמלה בוטלה עם גילוי המצב לאשורו. למעשה, מדובר בטענת ביטול הסכם עקב הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (ראו מסגרת). אמנם החברה לא הפנתה את בית הדין במפורש להוראות חוק זו, אולם נפסק שבמקרה בו הונחה התשתית הראייתית המתאימה והטענה נטענה, גם ללא הפניה לחוק, הדבר מאפשר לבית הדין את המשך הדיון בנושא.
"אין הגיון בהתחייבות בלתי מותנית לתשלום העמלה, עת הפרויקט בעיצומו וכאשר עצם העזיבה של העובד יוצרת עבור המעסיק קשיים ועלויות נוספות", הבהיר בית הדין. "העובד הציג בפני החברה כאילו הפרויקט נמצא בשלבי סיום, ועל יסוד דברים אלה הוסכם לשלם לו עמלה בגין הפרויקט למרות שהוא התפטר עוד בקיץ 2013, כחצי שנה לפני השלמת הפרויקט".
רחוק מסיום
מחליפו של העובד, עבד על הפרויקט במשרה מלאה בין חודשים לחודשיים וחצי, כאשר נותרו מספר נושאים פתוחים שדרשו הסדרה וטיפול, לרבות נסיעה לארצות הברית לצורך טיפול בתקלה שאירעה בייצור.
בית הדין ציין שבחינת השאלה באיזה שלב נמצא הפרויקט, נעשית בין היתר בשים לב למידת המורכבות הגבוהה הנדרשת בייבוא חומרי חבלה ארצה, ההיקף הכספי האובייקטיבי והסובייקטיבי של הפרויקט, היקף הפרויקט, וכן מעמד החברה בעסקה כגורם מתווך ולא מייצר.
"מהראיות עולה שגם לאחר שהעובד סיים את עבודתו בחברה, נותרו נושאים פתוחים, ובשים לב לכך שמדובר בעסקה מורכבת שיש לה משמעויות כספיות ניכרות לחברה – אין מדובר בדברים של מה בכך", נימק בית הדין את החלטתו. "מהראיות גם עולה שהעובד היה ער לכך שעדיין נדרשה עבודה בפרויקט, שהרי הוא הציע ללוות את הפרויקט עד לסיומו, כעצמאי".
