המעסיק חויב בריבית פיגורים לקרן הפנסיה בגובה כ-110 אלף שקל

בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה מעסיק לשלם למנורה מבטחים ריבית פיגורים בסך כ-110 אלף שקל, בשל שיהוי בהפקדת כספי הפנסיה של העובדים.

המעסיק טען להגנתו שמדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, שהוגשה למרות שמנורה מבטחים כלל לא פנתה בעניין חוב. המעסיק הודה בכתב ההגנה כי "לעתים נוצר מצב של עיכוב של מספר ימים או שבועות", אך טען שבגלל איחור זה היה מקום לשלם "סכום זעום של כמה מאות שקלים כריבית", ולא את הסכומים שנתבעו, אותם כינה "מנופחים".

קראו עוד במעסיקולוג:
* האוצר: מעסיקים מסתירים מהעובדים את קשריהם העסקיים עם הסוכן הפנסיוני
* בית הדין לעבודה לרשות שוק ההון: חַייבו במתן התראה נוספת בצמתים רגישים בפנסיה
* המעסיק לא רכש לעובד הטרי ביטוח חיים, וחויב ב-150 אלף שקל בעקבות מותו

עיכוב שיטתי ועקבי

במשך ארבע שנים, נהג המעסיק להעביר באופן שיטתי ועקבי את הפרשות דמי הגמולים באיחור, ובכך פגע בזכויות העובדים. כך לדוגמה, בגין חודש יולי 2013 הועברו התשלומים רק בנובמבר באותה שנה, ובגין מאי 2014 הועברו התשלומים רק בספטמבר באותה שנה.

מנורה מבטחים טענה שהמעסיק יצר "שיטה" להפיק את ההמחאות לתשלום רק כחודש לאחר המועד החוקי, וגם אז למסור רק המחאות דחויות, כך שהתשלומים מועברים רק כ-3 חודשים לאחר המועד החוקי.

המעסיק הודה באיחורים בהעברת התשלומים, אך טען שמדובר היה ב"עיכוב של מספר ימים או שבועות", ולא מעבר לכך. בנוסף, נמנע המעסיק לאורך כל ההליך המשפטי לפרט מה לא מדויק או לא נכון בטענות שהוצגו על ידי מנורה מבטחים בנוגע למשך האיחורים.

ריבית דריבית

תקנה 10 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים  קובעת שתשלומים לקופת גמל ישולמו לא יאוחר מ-7 ימי עסקים ממועד תשלום המשכורת החודשית לעובד, או 15 יום מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד, לפי המוקדם ביניהם.

תקנה 11 קובעת שבמקרה בו מעסיק מאחר בהעברת תשלום הפרשות דמי גמולים לקרן הפנסיה, עליו לשלם בנוסף לחוב בערכיו הנומינליים – ריבית בשיעור של ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית. ריבית הפיגורים תיזקף גם על ריבית הפיגורים עצמה עד לסילוקו המלא של החוב, כלומר ריבית דריבית.

ככל חברה המנהלת קופת גמל, גם מנורה מבטחים מחויבת לפעול באופן אקטיבי לגביית החוב, לרבות לגביית ריבית הפיגורים, כאשר הפסיקה קובעת [ע"ע 112/08] שריבית הפיגורים מהווה את הרף התחתון של ריבית לה היא זכאית לקבל מהמעסיק.

"מעסיק גדול של עובדים מוחלשים"

"נוכח כל האמור, אני מקבלים את טענותיה של מנורה מבטחים הן לגבי עצם האיחורים בתשלומים ומשכם והן לגבי ריבית הפיגורים המגיעה", פסק בית הדין. "המדובר במעסיק גדול של עובדים מוחלשים, שמצופה ממנו אף ביתר שאת להקפיד קלה כבחמורה בזכויותיו הקוגנטיות של עובדיו".

בנוגע לטענת המעסיק לפיה מנורה מבטחים מעולם לא התריעה בנוגע לחובות, ציין בית הדין כי מעבר לכך שמדובר בטענה שהוכחה כלא נכונה – ממילא היה על המעסיק לדעת שנאסר עליו לאחר בתשלומים להסדרים הפנסיוניים של העובדים, ושאיחור פירושו תשלום ריבית פיגורים.

"עצם העובדה שהמעסיק טוען שניתן היה להסתפק במקרה זה בריבית בגובה של כמה מאות שקלים, ממחישה כשלעצמה כי אין הוא מבין עד כמה חמור הדבר לעכב באופן שיטתי ולאורך שנים הפרשות הסוציאליות למאות עובדים חלשים", הוסיף בית הדין וחייב את המעסיק בתשלום בסך כ-76 אלף שקל עבור קופת הפנסיה, נוסף על כל תשלום בסך כ-34 אלף שקל עבור קופת הגמל.

[ק"ג 46725-06-17]

<< לחצו לצפייה לכל הכתבות בנושא פנסיה וגמל >>