בית הדין הארצי לעבודה ביטל לאחרונה החלטה של בית הדין האזורי בבאר שבע [סע"ש 13946-10-20] לחייב מעסיק בפיצוי עובדת בסך כ-80 אלף שקל לפי חוק עבודת נשים, והעמיד את הפיצוי על סך 25 אלף שקל בלבד.
בפסק דינו, מתח בית הדין הארצי ביקורת על החלטתו הלא מנומקת של בית הדין האזורי לפיה עובדת בהיריון נחשבת למפוטרת רק מעצם הוצאתה לחל"ת קורונה, והבהיר שמדובר בסוגיה עם השלכות רחבות שדורשת דיון מעמיק בנושא.
קביעה פזיזה
העובדת הועסקה כחשבת כמויות במשך כשנתיים, ושכרה החודשי עמד על 10 אלף שקל נטו. במרץ 2020, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, הציע המעסיק לעובדת להמשיך לעבוד בחצי משרה, אולם היא סירבה. במועד זה הייתה העובדת בהריון, והמעסיק היה מודע לכך. העובדת יצאה לחל"ת, במהלכו קיבלה דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של כ-40 אלף שקל.
למרות שלא קבע מפורשות את המשמעות המשפטית של ההוצאה לחל"ת בעקבות התפשטות מגפת הקורונה באותה עת, התייחס בית הדין האזורי להפסקת העסקתה בפועל והיותה בחל"ת – כפיטורים. בית הדין הארצי מתח על כך ביקורת, שכן קביעה זו דורשת נימוקים מפורטים, "מתוך ראייה רחבה של המציאות" כלשונו.
על בסיס הקביעה שפוטרה ללא היתר בעודה בהיריון, בית הדין האזורי פסק לעובדת פיצוי בסך כ-80 אלף שקל, שמשקף את גובה שכרה ממועד צאתה לחל"ת עד מועד הלידה, נוסף על חודשיים נוספים לאחר חופשת הלידה ("התקופה המוגנת") – כל זאת בתוספת שיעור של 125%.
בסוף פסק דינו ציין בית הדין האזורי שעל העובדת לעדכן את המוסד לביטוח לאומי בנוגע לפסק הדין כדי למנוע מצב של כפל תשלום, שהרי במשך תקופה זו שולמו לה כאמור גם דמי אבטלה.
חשש להשלכות רחבות
בית הדין הארצי פסק שיש לקבל את הערעור שהגיש המעסיק על החלטה זו, והבהיר כי "שאלת משמעות ההוצאה לחופשה ללא תשלום בתקופת הקורונה הינה שאלה כבדת משקל, ואשר עשויות להיות לה השלכות רחבות מהמקרה הפרטני, ולכן ראויה היא לליבון מעמיק".
למרות שבית הדין הארצי לא נתן תוקף להנחת בית הדין האזורי שמדובר בפיטורים, הוחלט לא להחזיר את הדיון בשאלת גובה הפיצוי לליבון מחודש בבית הדין האזורי. זאת משום שהמעסיק ממילא נדרש לקבל היתר מהממונה על עבודת נשים גם לצורך הוצאת העובדת לחופשה ללא תשלום מכוח חוק עבודת נשים האוסר על פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה, והדבר לא נעשה.
עם זאת, בית הדין הארצי פסק שהנימוקים על בסיסם פסק בית הדין האזורי לעובדת פיצוי בשיעור של 125%, מביאים דווקא למסקנה שהעובדת זכאית לפיצוי בשיעור של 100% בלבד. אין מחלוקת על כך שהמעסיק פעל בתום לב על רקע תחילת התפשטות נגיף הקורונה וההגבלות שהוטלו לצורך התמודדות עמה, בתקופה בה שרר במשק כולו חוסר ודאות.
ניכוי דמי האבטלה מהפיצוי
כך הועמד הפיצוי על גובה 65 אלף שקל, המשקף 100% מהפיצוי, וממנו ניכה בית הדין הארצי את דמי האבטלה ששולמו לעובדת בתקופת החל"ת בסך כ-40 אלף שקל. "תשלום דמי האבטלה הבא חלף שכרה, מקטין הלכה למעשה את נזקה הממוני של העובדת עקב היציאה לחופשה ללא תשלום. משכך, היה על בית הדין האזורי להפחיתו מסכום הפיצוי שפסק", הבהיר בית הדין הארצי.
כלומר, גם לגישתו של בית הדין האזורי וגם לגישתו של בית הדין הארצי העובדת לא הייתה זכאית לכפל תשלום – כלומר גם פיצוי מהמעסיק וגם דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. אולם לשיטת בית הדין האזורי אין בכך כדי להשפיע על כיסו של המעסיק, ואילו בית הדין הארצי הבהיר שיש לנכות סכום זה מגובה הפיצוי בו חויב המעסיק.
בית הדין הארצי ציין שבמקרה בו העובדת כבר החזירה למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה – היא זכאית לקבלתם בשנית, ועליה לפנות לביטוח לאומי להסדרת העניין. כך בוטל הפיצוי בסך 80 אלף שקל שקבע בית הדין האזורי, והמעסיק חויב בסך כ-25 אלף שקל בלבד.
התיק מוחזר לליבון הסוגיה
בנוגע לרכיבי התביעה הנוספים – הפרש פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת – הוחזר התיק לבית הדין האזורי לליבון השאלה אם בנסיבות העניין יש לראות בהוצאת העובדת לחל"ת כפיטורים, הן בנסיבותיו הפרטניות והן בראייה כוללת.
בית הדין הארצי רמז שראוי יהיה לצרף לדיון זה את היועצת המשפטית לממשלה, את נציגי ארגוני העובדים ואת נציגי ארגוני המעסיקים כדי לשמוע עמדתם בסוגיה.
[ע"ע 6049-08-21]