קרן פנסיה מחויבת לעדכן חוסך שהגיע לגיל פרישה שכבר צבר קצבה מקסימלית?
מעסיקולוג6:30
בית הדין: "קיימים שיקולים אינדיבידואליים של מבוטחים, שיכולים להביא להחלטה להמשיך את החברוּת כעמית פעיל תוך דחיית גיל הפרישה"
חוסכים שהגיעו לגיל הפרישה החוקי, צברו 70% פנסיה, המשיכו לשלם דמי גמולים לפנסיה, ולא ביקשו מקרן הפנסיה קצבה – האם קרן הפנסיה מחויבת לעדכן אותם בנוגע לזכויותיהם אצלה?
בשאלה זו נדרש לאחרונה לדון בית הדין לעבודה בתל אביב, שדחה בקשה של עמית בקרן הפנסיה הוותיקה מבטחים להכיר בתביעה שהגיש נגדהּ בנושא זה כתובענה ייצוגית.
לאחר שהגיע לגיל פרישה ביולי 2012, המשיך התובע לעבוד כשכיר ולהפריש דמי גמולים לקרן עד מאי 2013. במרץ 2013 פנה התובע למבטחים, ומתיעוד הפניות בשירות הלקוחות עולה כי "נמסר לעמית שהגיע ל-70% וזה החלטה שלו אם הוא רוצה להפסיק להפריש. לגבי המענק שנים עודפות נמסר שצריך לבדוק את זה. נמסר לו מספר של יועץ פנסיוני".
לאחר מספר פניות נוספות של התובע לקרן הפנסיה בנושא, במסגרתן התבררו לו זכויותיו, הוא הגיש לקרן במאי 2014 בקשה לקבלת קצבה רטרואקטיבית למועד גיל הפרישה.
נזק בסך כ-260 אלף שקל
לאור סירוב הקרן לבקשתו, הגיש התובע תביעה נגד מבטחים בבית הדין לעבודה, וביקש להכיר בה כתובענה ייצוגית בשם כל החוסכים בקרן שהופרשו עבורם דמי גמולים גם לאחר גיל הפרישה – למרות שכבר צברו קצבה מקסימלית בשיעור של 70%.
במסגרת התביעה, דרש התובע לחייב את מבטחים לשלם לקבוצת חוסכים זו את כל הקצבה לה הם היו זכאים לאחר הגיעם לגיל פרישה, כאשר לטענתו נגרם לו אישית כתוצאה מהתנהלות הקרן נזק בסך כ-260 אלף שקל.
התובע טען שעצם האפשרות שמבטחים יוצרת להמשך הפרשת דמי גמולים עבור חוסכים שהגיעו לגיל הפרישה וצברו קצבה מקסימלית, גורמת לאותם מבוטחים הפסד ודאי, שכן התועלת השולית מהמשך הפקדת דמי הגמולים פחותה לאין שיעור מהנזק שבהפסד הקצבה עבור אותה תקופה בה הופרשו דמי הגמולים.
"התעלמות מוחלטת מהמהות"
התובע ביסס טיעון זה על פסיקה קודמת לפיה חברות הביטוח מחויבות ליידע מבוטחים לגבי זכויותיהם אצלן, ובנוסף הפנה לפסיקה הנוגעת לחובת תום הלב של קרנות הפנסיה.
עוד טען התובע שמבטחים מטעה את החוסכים, בכך שבאתר האינטרנט שלה מצוין שזכויות בגין תקופה שלאחר הגיע החוסך לגיל הפרישה יילקחו בחשבון בחישוב הפנסיה.
בית הדין התייחס לשימוש התובע במונח "נזק", באומרו כי מדובר בהתעלמות מוחלטת ממהותה של קרן פנסיה ותיקה, שכן אין לקשור בקשר ישיר בין תשלום דמי הגמולים ובין הרווח הצומח לחוסך מהפקדתם. זאת מאחר שהקרן מתנהלת על בסיס עיקרון של ערבות הדדית וסבסוד צולב בין עמיתיה, בשונה מחברות הביטוח בהן דנו הפסיקות שהציג התובע בפני בית הדין לצורך הוכחת טיעוניו.
"לאור אופייה של קרן הפנסיה, כל הטבה לקבוצה אחת של עמיתים משמעה גריעת זכויות משאר העמיתים בקרן", הבהיר בית הדין. "כך לגבי קצבת הזקנה עצמה, וכך גם לגבי הוצאות ההליך, שייגרעו מהקופה המשותפת לכלל העמיתים. נימוק זה יפה במיוחד כאשר מדובר בקרן גירעונית".
שיקולים אינדיבידואליים
בית הדין התייחס לכך שקיימים שיקולים אינדיבידואליים של מבוטחים, שיכולים להביא להחלטה להמשיך את החברות כעמית פעיל, תוך דחיית גיל הפרישה.
הדבר נכון במיוחד לגבי נשים, שניתן לומר בהכללה גסה שהן נעדרות מהעבודה יותר מגברים בהיותן אימהות צעירות, ואף משתכרות פחות מגברים. בהשוואה לגבר ממוצע, לאישה עובדת רצף העבודה אינו שלם, היקף המשרה נמוך, ובנוסף שכרן נמוך בכ-30%.
"בנסיבות אישיות אלה, כאשר כל שנת ביטוח (תשלום דמי גמולים), בגין שכר גבוה יותר (בשנים הקרובות לפרישה), מגדילה את גובה קצבת הזקנה, תוך 'דחיקת' שנים בהן השכר המבוטח היה נמוך, ברור שקיימים שיקולים אישיים נוספים לבד מהחישוב המתמטי שהוצע על ידי התובע, שיצדיקו דחיית פרישה של העמית", ציין בית הדין בהחלטתו.
ואכן, מתוך 454 חוסכים שביקש התובע לייצג במסגרת התביעה הייצוגית – 388 הן נשים. "עניין זה גם מחזק את טיעונה של מבטחים לפיו יש לברר את נסיבותיו של כל עמית ועמית בהתייחס להחלטה שלא לבקש קצבת זקנה במועד הגיעו לגיל הפרישה", הוסיף בית הדין.
טעות בבדיקת התקנון
התובע אישר בעדותו בבית הדין שקיבל את הדוחות השנתיים, שהיה ער למועד שבו יגיע לגיל פרישה, שידע שצבר 70% פנסיה, ושלא פנה לייעוץ פנסיוני.
הוא אף הודה שבעקבות טעות שלו ושל המעסיק שלו בבדיקת הוראות התקנון, ביטוחו במבטחים נמשך גם לאחר שהגיע לגיל הפרישה, שמטבע הדברים היה ידוע לו ואף מצוין בדוחות השנתיים שנשלחו לו.
"בנסיבות אלה לא מצאתי מדוע מבטחים וכלל העמיתים בה הם שצריכים לשאת בעלות מחדליו של התובע", התייחס לכך בית הדין. כך נדחתה תביעתו של העמית בקרן הפנסיה, והוא חויב לשלם למבטחים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל.
