פסיקה: נדחתה טענת עובדת זמנית לפיה סיום העסקתה נעשה בעקבות ההיריון

בית הדין לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעת עובדת זמנית, שטענה שסיום העסקתה בסוף תקופת החוזה נעשה בשל היותה בהיריון, ושמדובר באפליה אסורה. מדובר בטענה תמוהה ביותר, לאור העובדה שסיום העסקתה הוגדר בחוזה העבודה עוד לפני תחילת ההיריון.

העובדת, אֵם לשני ילדים קטנים, גויסה ללשכת האוכלוסין וההגירה במשרת מילוי מקום למשך כחודשיים, על פי חוזה מיוחד. לאחר שעובדת נוספת יצאה לחופשת לידה, הוארך החוזה בחודשיים נוספים.

שבועיים לפני סיום העסקתה, הודיעה העובדת למנהלת הלשכה שהיא בהיריון בשבוע ה-11. ללא קשר לשיחה זו, ניגשה למחרת האמרכלית אל העובדת, וביקשה להחתים אותה על חוזה סטנדרטי להארכת העסקה עד לתום השבועיים הקרובים, שלא נחתם בשל עיכוב טכני.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין לעבודה: קבלת מועמדת בהיריון מחייבת העסקתה עד תום התקופה המוגנת
^* פוטרה בהיריון וסירבה לשוב לתפקיד זוטר, בית הדין פסק שהתפטרה
^* 2017: הרגולטור אישר 72% מבקשות מעסיקים לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהיריון
^* נדחתה תביעת עובדת בהיריון, מאחר שסירבה לשוב לעבודה לאחר ביטול הפיטורים
^* בית הדין לעבודה: הפיצוי לעובדת בהיריון שפוטרה יוּפחת אם מצאה עבודה אחרת

בסמוך לסיום העסקת העובדת, יצרה איתה האמרכלית קשר טלפוני לשיחת סיכום לפני תום תקופת העסקתה. העובדת שאלה את האמרכלית אם היא מודעת לכך שהיא בהיריון, והאמרכלית השיבה בשלילה. יחסי העבודה הסתיימו כמתוכנן, ולאחר חצי שנה העובדת ילדה ילד שלישי.

בכתב התביעה דרשה העובדת פיצויים כוללים בסך 170 אלף שקל. לטענתה, היא הופלתה על רקע היותה אישה ולאחר שנכנסה להיריון, וזאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ובגין כך דרשה פיצוי בסך 50 אלף שקל.

עוד טענה העובדת שסמיכות פיטוריה למועד בו גילתה על דבר הריונה למעסיק, בצירוף פיטוריה ללא התראה מוקדמת ולאלתר – מקימים חזקה לפיה הפיטורים נעשו על רקע הריונה. לטענתה, היא ביצעה את עבודתה בחריצות, נאמנות ולפי שביעות רצון של כל הגורמים, כך שאין ספק, לשיטתה, שהפיטורים היו כרוכים בכך שהיא בהיריון.

"פיטורים שרירותיים"

פיצוי בסך 60 אלף שקל נוספים דרשה העובדת מאחר שלטענתה פוטרה ללא הליך שימוע כדין, תוך מתן הודעה טלפונית והודעה בדואר האלקטרוני, מבלי שפורטו השיקולים לפיטורים. העובדת טענה שפיטוריה היו שרירותיים ונעשו בעודה בהיריון וכשלא יכולה הייתה למצוא מקום עבודה אחר. בשל עוגמת הנפש שלכאורה נגרמה לה, תבעה העובדת 60 אלף שקל נוספים.

המדינה טענה להגנתה שהעובדת הועסקה כממלאת מקום לתקופה קצובה ומוגדרת, ושהיא בחרה לא לגשת למכרזים למשרות קבועות, דרכם נקלטו 9 עובדים בתקן קבוע. עבודתה הסתיימה בהתאם לסיכום שנעשה מראש בין הצדדים, לאחר שהעובדת אותה החליפה חזרה מחופשת לידה.

מאחר שמדובר בתקופת עבודה קצובה, טענה המדינה, לא מתקיים הרציונל של עריכת שימוע ואין חובה לקיים שימוע. וממילא, כך נטען, שיחות העובדת עם מנהלת הלשכה והאמרכלית מהוות שימוע לכל דבר ועניין, שכן הן מקיימות את דרישות השימוע מאחר שנתנו לעובדת להציג את טענותיה.

מבחן ההכתמה

בשנת 2008 ציין בית הדין הארצי כי "יש להיזהר מיצירת מצב שבו כל פיטורים של עובדת בהריון, ייחשבו כפיטורים שלא כדין, המטילים חובה על המעסיק לשלם לעובדת פיצוי כספי".

מנגד קובעת הפסיקה כי "די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול, כדי 'להכתימה', כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין, בגינם תהא העובדת זכאית לפיצוי".

במקרה זה, אין מחלוקת על כך שהעובדת נקלטה לעבודה בתקן זמני ולתקופה קצובה, וידעה שהעסקתה צפויה להסתיים במועד בו הסתיימה. לכן נדרש בית הדין לדון בשאלה אם היתה כוונה לחדש את חוזה העבודה הזמני של העובדת פרק זמן נוסף, והדבר לא נעשה בשל סיבה הקשורה להריונה.

נפסק שהתשובה לכך היא שלילית. העובדת לא הוכיחה שהובטח לה המשך עבודה במילוי מקום, ולא הייתה לה זכות קנויה שהחוזה הזמני של העסקתה יוארך ושיבחרו בה למילוי תקנים פנויים ככל שישנם כאלה.

"למעשה גם אם נקבל את גרסת העובדת בדבר הנחתה כי חוזה העסקתה יוארך (דבר שלא שוכנענו בו) לא הוכיחה התובעת לאיזו משרה היא יועדה או לאיזו תקופה", ציין בית הדין בהחלטתו.

ציפייה ותקווה

לטענת העובדת, הודעתה על ההיריון בהיותה בשבוע 11 להריונה, למרות שלא היתה לה חובה לעשות זאת, נמסרה מתוך ציפייה ותקווה שדבר הריונה ישכנע את המנהלת להשאיר אותה בעבודה עד הלידה.

בית הדין הבהיר שאין בעצם ידיעת מעסיק על היריון העובדת כדי להקים חזקה לפיטוריה שלא כדין, במיוחד כאשר מועד סיום החוזה נקבע לפני שהעובדת עדכנה שהיא בהיריון.

"יצוין כי עצם ההודעה על ההיריון, מתוך ציפייה שהעסקתה תוארך בגין הודעה זו, מצביעה אף היא על כך שהעובדת ידעה שהחוזה שלה מסתיים", הוסיף בית הדין, דחה את תביעת העובדת, וחייב אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של המדינה בסך 6,000 שקל.

[סע"ש 24229-05-18]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא פיטורי עובדת בהיריון >>