כ-57% מבעלי משלח יד אקדמי הן נשים, ורק 34% מתפקידי הניהול בישראל מאוישים על ידי נשים – כך עולה מהנתונים השנתיים ל-2016 שפרסמה אתמול (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום האישה הבינלאומי.
בתחום ההייטק עבדו במהלך 2016 כ-107,500 נשים, לעומת כ-189,700 גברים המועסקים בתחום זה, כלומר הנשים היוו רק כ-36% מכלל המועסקים בענף.
68% מכלל הנשים מועסקות עבדו במהלך 2016 עבודה במשרה מלאה בדרך כלל, ו-32% עבדו במשרה חלקית. לצורך ההשוואה, כ-87% מהמועסקים בקרב גברים עבדו עבודה מלאה בדרך כלל ורק 13% עבדו במשרה חלקית.
מבין הנשים שעבדו עבודה חלקית, כ-14% עבדו חלקית שלא מרצון, כלומר חיפשו עבודה במשרה מלאה או נוספת, אך לא מצאו.
כ-30% מהאימהות עבדו בדרך כלל במשרה חלקית, כאשר אימהות לילד הצעיר עד גיל ארבעה נטו יותר לעבוד במשרה חלקית. כ-31% מהן עבדו במשרה חלקית, ורק 26% מבין האימהות לילד הצעיר שגילו בין 10 ל-14 עבדו בדרך כלל במשרה חלקית.
שיעור האימהות הנשואות המשתתפות בכוח העבודה הגיע לכ-75%. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה של אימהות חד-הוריות היה גבוה מזה של האימהות הנשואות, ועמד על שיעור של 81%.
כ-10,000 נשים הרימו ידיים
כ-10,000 נשים התייאשו מחיפוש עבודה ב-2016, לעומת כ-14,000 גברים. 91% מהנשים המועסקות הן שכירות, לעומת 84% מהגברים. כ-148,800 נשים, כלומר כ-8% מכלל הנשים המועסקות, עבדו במהלך 2016 כעצמאיות. בקרב האימהות שיעור העובדות כעצמאיות מכלל האימהות המועסקות עומד על 10%.
ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה שכירה עמדה בשנת 2016 על 7,666 שקל, לעומת ההכנסה החודשית הממוצעת של גבר שכיר שעמדה על 11,219 שקל.
יש לציין כי אחת הסיבות לפער זה היא פערי היקף המשרה ומספר השעות של גברים ונשים – כ-45 שעות שבועיות לעומת כ-37 שעות שבועיות, בהתאמה. סיבה נוספת לפערי השכר הגבוהים היא בחירת תחום התעסוקה וההבניות של שוק התעסוקה הישראלי.
בשנת 2015 היו כ-390,000 עצמאים בישראל, המהווים כ-11% משוק העבודה. כ-64% מהעצמאים היו גברים וכ-36% היו נשים. ההכנסה החודשית הממוצעת של אישה עצמאית עמדה בשנת 2016 על 7,065 שקל, לעומת ההכנסה הממוצעת של גבר עצמאי שהייתה 12,399 שקל.
גם כאן, פערי ההכנסה נובעים בין היתר ממספר שעות העבודה – גברים עצמאים עבדו בממוצע 14.3 שעות שבועיות יותר מנשים עצמאיות. הסבר אפשרי נוסף לפערי ההכנסות בין המינים של עצמאים הוא בבחירה של תחום התעסוקה. יש לציין שממוצע שנות הלימוד של אישה עצמאית הנו גבוה בשנה מזה של גבר.
שיעורי התפטרות גבוהים
בספטמבר 2016 פרסם הכלכלן הראשי באוצר סקירה לפיה כ-40% מפערי השכר נובעים מהשוני בענפי ההעסקה ותחומי העיסוק. נשים בישראל נוטות לעבוד יותר בענפי החינוך והבריאות, ופחות בענף ההייטק, בו השכר גבוה בצורה ניכרת.
אמנם חלק ניכר מהפער בשכר החודשי בין גברים ונשים נובע מכך שנשים נוטות לעבוד פחות שעות מגברים, בין היתר בשל חלוקת נטל לא שוויונית במטלות הבית, אך לדברי הכלכלן הראשי הסיבה העיקרית לפערים הללו היא כאמור בחירת ענף התעסוקה.
במהלך שנים ארוכות טענו החוקרים שנשים נמנעות מלבקש העלאת שכר או קידום בתפקיד מחשש למתיחות עם הבוס או על מנת לא להיחשד בשחצנות, אולם על פי ממצאי מחקר בריטי שהתפרסמו לפני כחצי שנה לא זו הסיבה לפערי שכר מגדריים: הנשים דווקא מבקשות העלאת שכר, אולם בקשתן פשוט נדחית.
ממחקר שהתפרסם לאחרונה על ידי שירות התעסוקה עולה שהסיכוי של אישה למצוא עבודה בכל רגע נתון נמוך בכ-9.4% מסיכויו של גבר
פערי שכר מגדריים מתחילים כאשר העובדים מגיעים לגיל 32, כאשר בנקודת זמן זו שכרן של נשים מתכווץ ל-90% מזה של הגברים. פער זה הולך וגדל עד שהוא מגיע ל-82% בגיל 40 – כך עולה ממחקר שנערך אשתקד על ידי חברת Visier.
המחקר מלמד כי זהו הגיל בו לרוב עובדים מקודמים לתפקידי הנהלה, ובניגוד לגברים שנוטים לקבל בשלב זה של הקריירה תפקידים בכירים יותר – נשים לרוב נותרות מאחור.
אחת הסיבות לכך היא האחראיות שנושאות נשים לטיפול בילדים ולענייני המשפחה בין הגילאים 25 ל-40, ואכן ניתן לזהות שיעורי התפטרות גבוהים יותר של נשים במהלך תקופה זו.
מאחר שמנהלים מרוויחים משכורת ממוצעת הגבוהה פי שניים מעובדים זוטרים – מתחילה בשלב זה העמקה של פערי השכר בין המינים.
אבהוּת מקפיצה, אימהוּת מצניחה
באוגוסט 2016 פורסם בוושינגטון פוסט מחקר על פיו אבהות מקפיצה את גובה השכר בשיעור של 6% עבור כל ילד, ואילו אימהוּת גורמת לצניחה בשכר בשיעור של 4% עבור כל ילד.
ממחקר שהתפרסם לאחרונה על ידי שירות התעסוקה עולה שהסיכוי של אישה למצוא עבודה בכל רגע נתון נמוך בכ-9.4% מסיכויו של גבר. עם זאת, יש להביא בחשבון שנשים רבות מעדיפות להאריך את חופשת הלידה, ובפועל כלל לא מחפשות עבודה.
על פי נתוני מכון ון ליר, החל משנת 2011 נרשם צמצום של אחוזים בודדים באי-שוויון בין נשים לגברים, אולם הצמצום נבע, לפחות בחלקו, מהרעה כללית בהיבטים תעסוקתיים בקרב נשים וגברים כאחד, ולא כתוצאה במצבן של נשים.
