שעות נוספות: נדחתה תביעה של מנהל בכיר בגובה 2 מיליון שקל

בית הדין לעבודה בבאר שבע דחה בשבוע שעבר תביעה בגובה כ-2 מיליון שקל שהוגשה על ידי עובד בטענה לזכאותו לתשלום עבור שעות נוספות.

העובד הועסק במשך 17 שנים כמנהל שיווק בחברה העוסקת בייצור ובהתקנת דלתות, וגובה שכרו החל מינואר 2012 עמד על 24,000 שקל ברוטו.

בכתב התביעה נטען כי עבד במשך 13 שעות ביום, 5 ימים בשבוע ולעתים אף בימי שישי, אולם לא קיבל תשלום בגין שעות נוספות. לטענתו היה כפוף באופן מוחלט למנכ"ל, ולא היה מוסמך לקבוע דבר בתחום פעילותו ללא אישורו.

הפסיקה קבעה בעבר שתפקיד הנהלה הנו כינוי המתאים למגוון של צורות, בהן מנהל בכיר, מנהל מקצועי ומנהל אזורי. לא השם או הכינוי יקבעו את מעמדו, אלא טיבו ומהותו של התפקיד

החברה טענה מנגד שהעובד היה איש אמונו וסודו של המנכ"ל ובעלי החברה, שעבודתו היוותה משרת אמון, ולא ניתן היה לפקח על שעות העבודה שלו ומכאן שחל עליו החריג הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה.

העובד היווה צלע עיקרית ובסיסית בחברה תוך שהוא אמון על החלק העיקרי של הכנסות החברה, טענה החברה, ורכבו לא היה מנוטר כמו יתר הרכבים בחברה על מנת לדעת היכן הוא נמצא.

בחינת טיב ומהות התפקיד

בית הדין לעבודה נדרש לדון בשאלה אם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובד, או שמא חל עליו אחד החריגים הקבועים בחוק: מדובר בתפקיד הנהלה, בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, או בעבודה בה לא ניתן לפקח על שעות העבודה.

הפסיקה קבעה בעבר שתפקיד הנהלה הנו כינוי המתאים למגוון של צורות, בהן מנהל בכיר, מנהל מקצועי ומנהל אזורי. לא השם או הכינוי יקבעו את מעמדו, אלא טיבו ומהותו של התפקיד. ואכן, לפני כשבועיים קיבל ביה"ד לעבודה תביעה שהוגשה על ידי מנהל סניף בחברה לקבלת תגמול עבור שעות נוספות, וחייב את המעסיק בכ-65,000 שקל.

בבית הדין הארצי לעבודה נקבע [ע"ע 570/06] כי הסממנים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם בין היתר גובה שכרו של העובד, הנגישות שלו למידע רגיש אצל המעסיק, עצמאותו בעבודה ומעמדו אצל המעסיק.

במקרה זה, למעט עובדת אחת שכרו של העובד היה הגבוה ביותר בחברה המעסיקה למעלה מ-200 עובדים, ומדובר בשכר העומד על כמעט פי שלושה מהשכר הממוצע במשק.

העובד היה נגיש למידע רגיש בחברה, לכל מכירותיה שעמדו בתקופת עבודתו על היקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה, הוא ניהל משא ומתן מול לקוחות החברה והיה שותף לעסקאות שלה.

בנוסף היה העובד עצמאי בעבודתו, ואף גורם לא פיקח על שעות עבודתו ועל סדר היום שלו. מבחינת לקוחות החברה הוא היה הכתובת לפניות, והוא זה שראיין עובדים לחברה, גם עבור שילובם במחלקות אחרות, והמליץ למנכ"ל על שלושה מועמדים מובילים – עניין נוסף המלמד על האמון שניתן בו.

בית הדין לעבודה ציין בהחלטתו כי אין בעובדה שהעובד היה כפוף למנכ"ל כדי לשלול ממנו את החריג הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה. כך הוחלט לדחות את תביעת העובד, ולקבוע כי אינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות.

בית הדין לעבודה בחן את זכאות העובד לפיצויי פיטורים, על אף שלא הוכח שהוא זכאי להם, מאחר שהחברה הסכימה מרצונה לשלם אותם בעקבות עזיבתו. לאחר שבחן את הראיות שהובאו בפניו, פסק בית הדין שהעובד קיבל פיצויי פיטורים בסך 410,000 שקל – שהם מעבר לסכום שמגיע לו גם לוּ היה זכאי לפיצויי פיטורים. כך נדחתה תביעת העובד במלואה.

[סע"ש 44931-03-15]

<< לחצו לצפייה: פסיקה חדשה בדיני עבודה >>