בית הדין הארצי: פיצוי בגובה 12 משכורות, בתוספת 30 אלף שקל על עוגמת הנפש

במסגרת ערעור שהוגש לפתחו, אישר לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה את החלטת בית הדין לעבודה בבאר שבע [סע"ש 44364-08-13] לחייב את המעסיק בפיצוי העובדת בגובה 12 משכורות.

בשונה מהחלטת בית הדין האזורי, שדחה את דרישת העובדת לפיצוי לא ממוני, פסק בית הדין הארצי שהיא זכאית לפיצוי בגובה 30 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהלות המעסיק.

"אין הרשת יכולה להסתמך על מכתב הפיטורים שנשלח בחודש מאי של שנת הלימודים הקודמת, ככל שנוצרו נסיבות לאחר (הדגשה במקור – מעסיקולוג) פתיחת שנת הלימודים, שבהן לטענתה עליה לסיים את העסקתה של העובדת", פסק בית הדין הארצי.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* בית הדין הארצי: בקשת העובד לחזור מהחל"ת לא היתה אותנטית, ולכן מדובר בהתפטרות
^* פסיקה: איסור כניסת עובדים בחל"ת – סביר ולגיטימי
^* הצעת חוק: חל"ת למשך שנה וחצי לצורך טיפול בילד עם מחלה קשה

העובדת שימשה כגננת ברשת גנים החל משנת 1991, ועד לפיטוריה בספטמבר 2012. במאי באותה שנה קיבלה זימון לשימוע לפני פיטורים, בנימוק לפיו אין מספיק ילדים בגן לצורך פתיחתו, כנדרש בתכנית ההבראה ומשיקולים פדגוגיים.

העובדת לא התייצבה לשימוע, וכ-3 שבועות לאחר מכן היא קיבלה מכתב פיטורים בו צוין שהם ייכנסו לתוקף ב-31 באוגוסט 2012.

ב-18 ביולי באותה שנה קיבלה העובדת מכתב מרשת הגנים, בו זומנה להשתתף ביום היערכות לקראת שנת הלימודים הקרבה. שנת הלימודים נפתחה ב-27 באוגוסט, העובדת הגיעה לגן, ולמחרת כינס מנהל המוסדות את הגננות לישיבת חירום והודיע על סגירת הגן שבו הייתה אמורה העובדת ללמד, ואיחודו עם גן אחר.

כעבור זמן קצר נשלח לעובדת מכתב החתום על ידי מנכ"ל הרשת, בו נאמר שעל אף פיטוריה היא ממשיכה לפקוד את הגן, להסית הורים נגד רשת הגנים, ולהפריע למהלך התקין של הגן ולתפקוד של הגננת. במכתב זה נדרשה העובדת להימנע מלהופיע בגן.

העובדת הבהירה במכתב תשובה שהיא ממשיכה לעבוד בגן כרגיל, ושאם הרשת לא תחזור בה ממכתבה – היא תפנה לבית הדין לעבודה למיצוי זכויותיה, וכך היה.

חוסר תום לב

בית הדין האזורי פסק שהעובדת זכאית לפיצוי בגין סיום העסקתה שלא כדין ושלא בתום לב, תוך הפרת הכלל שלפיו יש להודיע לעובד הוראה על סיום עבודתו לפני יום 31 במאי של שנת הלימודים. הפיצוי שנפסק לעובדת הועמד על שכר עבודה לשנת לימודים מלאה, כלומר בגובה 12 משכורות.

כן התקבלה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהועמדו על סך של 20 אלף שקל, ובנוסף נפסקו לעובדת הוצאות משפט בסך של 25 שקל. רשת הגנים הגישה ערעור על כל החלטות בית הדין האזורי, ואילו העובדת הגישה ערעור על דחיית דרישתה לפיצוי בגין עוגמת הנפש.

בית הדין הארצי פסק שמאחר שבוטלו פיטורי העובדת בעצם זימונה ליום ההיערכות, והיא החלה בעבודתה עם פתיחת שנת הלימודים, הרי שגם אם הרשת החליטה לאחר פתיחת שנת הלימודים שאין כדאיות בפתיחת הגן של העובדת – על הרשת לשאת בתוצאות פיטוריה לאחר תחילת שנת הלימודים. מאחר שלא נערך לעובדת שימוע לפני פיטוריה לאחר פתיחת שנת הלימודים – יש בכך פגם נוסף בפיטורים.

הערה מעניינת של ביה"ד הארצי

בנוגע לזימון לשימוע ומכתב הפיטורים שקיבלה העובדת בחודש מאי, קיבל בית הדין האזורי את טענת העובדת לפיה גם בשנים קודמות נשלח אליה זימון לשימוע לפני פיטורים, ועל אף הודעות פיטורים בסופו של דבר עבודתה נמשכה כסדרה: "מדובר היה בהזמנה פורמלית שנשלחה אליה, כשבפועל כפי שאירע בעבר ברור היה לעובדת כי בסופו של דבר אין בכוונת הרשת לפטרה".

בית הדין האזורי הוסיף וקבע שמדובר בשיטת העסקה שאִפשרה לרשת כל שנה להביא לפיטורי העובדות על בסיס חוסר יכולת להעסיק אותן, כאשר מידע זה מתברר כל שנה לקראת תחילת שנת הלימודים, וכי "בצורה כזו הרשת תמיד היתה יכולה להמשיך להעסיק את העובדות, אך מבחינת המועדים הקובעים לעובדי הוראה – יצאה ידי חובתה כאשר פיטרה את העובדות לקראת סוף מאי בכל שנה".

עם זאת, שופטי בית הדין הארצי הסתייגו מקביעה זו: "איננו סבורים כי הונחה תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כי הזימון לשימוע ומכתב הפיטורים מחודש מאי 2012 הם חסרי משמעות, או 'פורמאליים'. גם אם העובדת סברה כי כפי שקרה בעבר בסופו של יום היא לא תפוטר מעבודתה, אלא תמשיך בעבודתה, אין בכך בהכרח כדי לשלול את משמעותם". בית הדין הארצי הבהיר שיש לבחון כל מקרה לגופו, ושאין מדובר בהתנהלות פסולה מהיסוד.

עוגמת נפש?

העובדת טענה שיש לחייב את הרשת גם בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש נוכח התנהלותה – פיטוריה בחוסר תום לב בהליך פוגעני לאחר תחילת שנת הלימודים, כאשר בשנת הלימודים אף הרתה וכך נמנע ממנה למצוא עבודה חלופית והדבר גרם לביטול  זכאותהּ לדמי לידה.

"מקובלת עלינו טענת העובדת כי התנהלות הרשת בעניינה הייתה לא ראויה, במיוחד בהתחשב כי מדובר בעובדת ותיקה שהועסקה ברשת 22 שנה", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו.

הנימוקים שהציג לכך היו ניסיון ההיאחזות של הרשת במכתב הפיטורים מחודש מאי; התעלמות הרשת מפניות העובדת לאחר פיטוריה בנוגע לתשלום פיצויי פיטורים והצעות שהעלתה העובדת להסדר שיאפשר את חזרתה לעבודה; וכן העובדה שבסופו של יום הגן לא נסגר, והמשיך לפעול עם גננת אחרת.

בהתחשב בגובה הפיצוי הממוני שנפסק, ובכך שנפסקו לזכות העובדת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים המהווים פיצוי על האיחור בתשלום פיצויי הפיטורים – העמיד בית הדין הארצי את גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 30 אלף שקל.

[ע"ע 9024-11-16]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בדיני עבודה >>