בית הדין הארצי: פיצוי של 40 אלף שקל לעובד בשל נוסח התלונה שהגיש נגדו המעסיק בלשכת עורכי הדין

בית הדין הארצי לעבודה הכפיל בשבוע שעבר את סכום הפיצוי שנפסק לעובד [סע"ש 53672-10-17], בשל ניסוח התלונה שהגיש נגדו המעסיק בלשכת עורכי הדין. כך הועמד הפיצוי ברכיב זה על 40 אלף שקל, שנוספו ל-40 אלף שקל בהם חויב המעסיק בעקבות דברים שאמר בהזדמנויות שונות ללקוחות החברה בנוגע לעובד המפוטר, וכן הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.

העובד, עורך דין שהועסק כמקדם מכירות בסוכנות ביטוח, תבע את המעסיק לאחר פיטוריו בגין לשון הרע בטענה למספר פרסומים שמטרתם היתה לפגוע בו.

הפרסום הראשון היה תלונה שהגיש המעסיק נגד העובד בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. בתלונה יוחסו לעובד זיוף מסמכים והתנהגות שאינה הולמת עורך דין המהווה עבירה אתית.

בית הדין האזורי פסק שתלונה זו הגיעה לפחות לעוד אדם נוסף מלבד העובד – מי שקיבל את התלונה ומי שטיפלו בה, ולכן שליחתה מהווה פרסום. נפסק שפרסום זה מטרתו לפגוע בעובד, במשלח ידו או במקצועו, ולכן מהווה הפרסום לשון הרע.

על אף שלשכת עורכי הדין עשויה להיחשב "רשות מוסמכת לקבלת תלונות" לצורך סעיף 15(8) לחוק לשון הרע, נפסק שהגנה זו – המותנית בהיות הפרסום בתום לב – אינה חלה על מקרה זה בשל צורת ניסוח התלונה.

בנוגע למספר אירועים בהם פנה המעסיק ללקוחות החברה וייחס לעובד חוסר יושרה ולזיוף, מקרים שגם הם מהווים לשון הרע לטענת העובד, בית הדין האזורי קיבל את טענות העובד רק לגבי שניים מהם.

שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין, ובית הדין הארצי דחה את עיקר טענותיהם – למעט בנקודה אחת: "מצאנו כי יש מקום להתערב בשיעור הפיצוי בגין הפרסום הראשון, הוא מכתב התלונה ללשכת עורכי הדין, אשר נבדל מהפרסומים השני והשלישי בשל אופי פומביותו והנזק הפוטנציאלי הממשי לפגיעה בפרנסתו של העובד. נוכח זאת, יש לטעמנו להגדיל את הפיצוי בגין פרסום זה ל-40,000 שקל, שהוא הסכום שנתבע על ידי העובד".

בנוסף חייב בית הדין הארצי את המעסיק לשאת בהוצאות המשפט של העובד בגין הגשת הערעור בסך 10 אלף שקל.

[ע"ע 3831-05-20]