לשון הרע בסנפצ'אט: עובדת צעירה חויבה לפצות את המעסיק ב-30 אלף שקל

בית הדין לעבודה בתל אביב חייב לפני שבוע מלצרית לפצות את המסעדה בה הועסקה ב-25 אלף שקל, בתוספות 5,000 שקל הוצאות משפט, בעקבות פרסום תמונה מכפישה ברשת חברתית.

בנוסף נשללו מהעובדת באופן חלקי פיצויי הפיטורים, לאחר שנפסק שהתנהגותה מהווה הפרת משמעת חמורה וכן הפרת חובת תום הלב כלפי המעסיק.

"אני דוחה את טענת העובדת כי מדובר בהלצה שנועדה לשעשע את חברי הקבוצה ותמהני אם העובדת הייתה מתייחסת באותה מידה של הומור וקלות דעת לפרסום מכפיש על אודותיה, רק בשל טענת המפרסם כי מדובר בהלצה", ציין בית הדין בהחלטתו.

"התקשיתי לראות בפרסום זה יסוד הומוריסטי, ועוד יותר התקשיתי להבין מדוע מכל המשפטים האפשריים, זה המשפט שהעובדת בחרה ביחס למסעדה כהלצה משעשעת, כהגדרתה", הוסיף בית הדין.

עובדת מוערכת

העובדת הועסקה כמלצרית בחצי משרה, ושכרה החודשי עמד על כ-2,300 שקל. היא היתה עובדת מוערכת, והמעסיק אף שקל את קידומה.

שנתיים לאחר שהחלה למלצר פרסמה העובדת תמונה בסנאפצ'ט, אפליקציה שמאפשרת פרסום תמונות לפרק זמן קצוב של 24 שעות ולאחר מכן התמונה נמחקת באופן אוטומטי. בתמונה נראו לקוחות שסעדו במסעדה, אליה צורף הכיתוב: "שלשול נעים לכם מתוקים HA HA HA HA".

עוד באותו יום התגלגלה התמונה עם הכיתוב לידי בעלי המסעדה, שביקש מהעובדת לדעת מה פשרה. היא ענתה שמדובר במשהו פרטי שנשלח בהומור לקבוצה של 20 חברים, ובעקבות זאת היא זומנה לשימוע – ועד למועד השימוע הושעתה מעבודתה.

כעבור שישה ימים נערך לעובדת השימוע, ולמחרת הועבר לה מכתב פיטורים ונשללו ממנה דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

מעילה באמון

העובדת תבעה מבעלי המסעדה בין היתר פיצוי בסך 10 אלף שקל בטענה שפוטרה שלא כדין, מאחר שהשימוע נערך לטענתה רק כדי לצאת ידי חובה ותוצאותיו היו ידועות מראש. בנוסף תבעה העובדת את תשלום שכרה עבור ימי ההשעיה.

לטענת בעלי המסעדה, רק לאחר שניתנה לעובדת ההזדמנות להשמיע את טענותיה, ומאחר שטענות אלה לא שכנעו את הנהלת המסעדה – הוחלט לפטר אותה.

עוד נטען שמעבר להיותו פרסום אסור, הוא מהווה מעילה באמון והפרת חובת האמון וכללי העבודה מצד העובדת, ולכן יש הצדקה לשלול פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

חופש הביטוי?

בעלי המסעדה הגיש תביעה נגדית בסך 100 אלף שקל בגין לשון הרע, בטענה שמדובר בפרסום שקרי ומבזה הפוגע בפרטיות לקוחות המסעדה שלא ידעו שהם מצולמים.

בתגובה טענה העובדת שפרסום התמונה נעשה בהלצה וללא כוונה לפגוע במסעדה, ושחופש הביטוי "אינו יכול לסבול תביעות מסוג זה" ומכיוון שמדובר בשיח בחדרי חדרים, כהגדרתה, הוא לגיטימי ויש לאפשר אותו.

בית הדין דחה את טענות העובדת, ופסק שהתנהגותה נחשבת להפרת משמעת חמורה והפרת חובת תום הלב שחלה עליה ביחסי עבודה. עם זאת, הוחלט לא לשלול ממנה את מלוא פיצויי הפיטורים, בין היתר מאחר שלא הוכח שנגרם למסעדה נזק ממוני.

נעשה בתמימות

ומה בנוגע לשלילת דמי ההודעה המוקדמת? "מבלי לגרוע מחומרת המקרה, אין לשלול מהעובדת את דמי ההודעה המוקדמת, וזאת משום שהשתכנעתי כי היא האמינה אז ומאמינה גם היום (למרבה הצער), כי לא נפל כל דופי במעשיה", פסק בית הדין. "אילו סברתי כי המעשה נעשה מתוך כוונת זדון של ממש כנגד המסעדה, הייתי מורה על שלילת דמי ההודעה המוקדמת".

העובדת תבעה שכר בגין 7 ימי עבודה, על אף שהפסידה רק שתי משמרות. "הגם שמצאתי שהרחקת העובדת ממקום העבודה לצורך בירור עד לזימונה לשימוע היתה מוצדקת כשלעצמה, אין למנוע ממנה את שכר העבודה המגיע לה בגין היומיים שבהם נמנע ממנה לעבוד", נימק בית הדין את החלטתו לחייב את המעסיק לשלם לעובדת סך של 187 שקל – לפי ערך יום עבודה בסך כ-93 שקל.

במקביל דחה בית הדין את טענת העובדת לפיה פוטרה שלא כדין, ולאחר שבחן את הראיות שהוצגו בפניו פסק שהליך השימוע נעשה כדין.

יכולות כספיות צנועות

"אין זה מופרך לחשוב, שאדם שנחשף לפרסום התמונה עם הכיתוב שהוסף, יסבור כי האוכל שמוגש במסעדה אינו ראוי למאכל ועלול להשפיע על בריאותם של הסועדים", נימק בית הדין את פסיקתו לפיה התמונה והכיתוב בצידה מהווים פרסום לשון הרע.

בקביעת גובה פיצוי בגין לשון הרע, על בית הדין לעבודה להתחשב בשיקולים הנוגעים לנזק התובע: חומרת לשון הרע, היקף הפרסום, הכאב והסבל שנגרם לתובע בעקבות זאת, שמו הטוב (או הרע) של התובע לפני האירוע, וכן מידת הפגיעה בשמו הטוב.

בנוסף יש להתחשב בהתנהגות הנתבע לפני הפרסום ואחריו ובהלך נפשו, כלומר האם הפנים את המעשה, האם התנצל, האם פעל להסרת הפרסום, לפרסום התנצלות או עשה מעשה אחר שיש בו כדי לרכך את הפגיעה בנפגע.

שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא מצבו הכלכלי של הנתבע: כשיש לו יכולות כספיות צנועות, יש לקחת בחשבון שפסיקת סכום גבוה מדי תוביל לתוצאה שאינה מידתית.

שיקולים נוספים שהביא בית הדין בחשבון בנוגע לגובה הפיצוי:

• לא הוכח שהמעשה נעשה בכוונה לפגוע במסעדה.
• הפרסום הוגבל ל-24 שעות מעצם היותו באפליקציית סנפצ'אט, ובנוסף הוגבל למספר אנשים.
•  גילה הצעיר של העובדת, "והכל מתוך תקווה שהלקח נלמד, וכי בעתיד היא תשקול ביתר תבונה מעשים שיכולים להשפיע לרעה על הזולת".

כך חויבה העובדת הצעירה לשלם למעסיק פיצוי בסך 25 אלף שקל בגין הפרסום המכפיש, נוסף על השתתפות בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

[סע"ש 51778-02-17]