האם יש לראות ברווחי קופת התגמולים של עובד כסכום ששולם על חשבון פיצויי פיטורים? בשאלה זו הכריע בשבוע שעבר בית הדין לעבודה בתל אביב.
העובדת הועסקה בחברה במשך כ-32 שנים עד לפרישתה לגמלאות. היא עבדה בכל תקופת עבודתה ברציפות ובהיקפי משרה הנעים בין 32% ל-100% משרה.
כ-5 שנים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים נחתם חוזה עבודה שתוקפו לשנה אחת, שאינו מאמץ את סעיף 14 לחוק פיצוי פיטורים. מאז לא נחתמו בין הצדדים חוזים נוספים, ובכל מקרה לא חל על יחסי העבודה הסכם קיבוצי כלשהו.
בחוזה העבודה נקבע שהסכום שהצטבר על חשבון פיצויי פיטורים יועמד לזכות העובדת עם תום עבודתו על פי הוראת החברה בהתאם לחוזה, בכפוף למילוי כל התחייבויותיו על פי החוזה ובכפוף לתנאי קופת התגמולים.
<< לחצו למעבר: זכאות העובדת לפיצויי פיטורים מרכיב החזקת רכב >>
קראו עוד במעסיקולוג:
* בית הדין לעבודה: מעסיק אינו רשאי לדרוש השבת פיצויי פיטורים שניתנו מרצונו הטוב
* המעסיק יפצה את העובדת ב-18,000 שקל, לאחר שלא צירף "הודעת שיוך" להפקדות הפנסיה
* בית הדין הארצי לעבודה על אחריות המעסיק לכספי הפנסיה: "שגר ושכח"
במהלך העשור הראשון להעסקת העובדת, הופרשו עבורה כספים עבור פיצויי פיטורים לקופה מרכזית לפיצויים של החברה. לאחר מכן החלה החברה להפריש כספי פנסיה לפוליסת ביטוח מנהלים בחברת הראל, שהשתתפה ברווחי תיק השקעות.
בית הדין פסק שאופן חישוב פיצויי הפיטורים שנערך על ידי העובדת הוא שגוי, שכן היא לא לקחה בחשבון את היקפי המשרה המשתנים שעבדה בהם. לפיכך אימץ את שיטת חישוב פיצויי הפיטורים שערכה החברה על בסיס היקפי המשרה, וקבע שהעובדת זכאית לסך של 331,818 שקל.
עם זאת, בקופת הפיצויים של העובדת הצטבר סכום גבוה יותר – סך 337,038 שקל – בשל הרווחים שנרשמו. החברה טענה שהתשלומים בגין פיצויי פיטורים בביטוח המנהלים בהראל, לרבות הרווחים שנצברו, הם על חשבון פיצויי הפיטורים – ויש להביא אותם בחשבון לשאלת הצורך בהשלמת פיצויי הפיטורים, בשים לב לכך שהכסף והרווחים הם ממקורות המעסיק.
למי שייכים רווחי קופת התגמולים?
המחלוקת העיקרית בתיק היא בנוגע לסיווג הרווחים שנצברו במהלך תקופת הביטוח בפוליסה: האם יש לראות ברווחים האלה, שהועברו לקופת התגמולים של העובדת בהתאם לתנאי הפוליסה, כסכום ששולם לה על חשבון פיצוי פיטורים, או שאין להביא אותו בחשבון והוא שייך לחברה?
הכלל הבסיסי בחוק פיצויי פיטורים הוא שעובד שמסיים עבודתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים לפי החוק, זכאי לפיצוי פיטורים המחושבים לפי מכפלת משכורתו האחרונה בשנות עבודתו.
<< לחצו לצפייה: מה ההבדל בין קרן פנסיה מקיפה לבין קרן פנסיה כללית? >>
במקרה הנוכחי לא חל על חוזה העבודה סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ולכן הסכומים שהופרשו עבורה באים על חשבון פיצויי פיטורים ולא במקום פיצויי פיטורים. כלומר, על החברה להשלים את ההפרש בין חבות הפיצויים המלאה לפי חוק פיצויי הפיטורים לבין הסכום הצבור שעמד לזכות העובדת בפיצויים הצבורים בביטוח המנהלים בהראל במועד פרישתה. המחלוקת היא לגבי הרכיב שצריך להביא בחשבון מתוך הסכומים הקיימים בקופה.
עורכת הדין מטעם הראל העידה בבית הדין, שראה בה עדה ניטרלית ללא אינטרס בתוצאות המשפט. עדותה נמצאה בעיני בית הדין אמינה, וסייעה בהבנת המחלוקת שבין הצדדים בעניין מהות הפוליסה.
הפוליסה קובעת שערך פדיון הפוליסה הוא בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כאשר הרווחים אינם מהווים חלק מרכיב הפיצויים.
על פי עדותה של עורכת הדין מטעם הראל, שחיזקה את גרסת העובדת, תנאי הפוליסה קובעים שהרווחים הנצברים כתוצאה מהשקעת כספי הפיצויים בפוליסה משויכים במועד הפסקת העסקת העובדת לרכיב התגמולים, ולא לרכיב הפיצויים.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
"מסקנתנו היא כי רווחי הפוליסה שייכים לעובדת, ועל החברה חלה החובה להשלים את פיצויי הפיטורים להם זכאית העובדת לפי חוק פיצויי פיטורים", פסק בית הדין. "לפיכך 'ערך פדיון הפיצויים התחייבות מעסיק' הוא ערך הפדיון העומד לרשות המעסיק במועד עזיבת העבודה לצורך מימוש התחייבותו לצורך תשלום פיצויי פיטורים לעובד (215,455 שקל)".
כך נקבע שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 331,818 שקל. היא קיבלה מהראל סך 215,455 שקל על חשבון פיצויי פיטורים, ומהחברה קיבלה תשלום נוסף בסך 30,863 שקל. לפיכך נפסק שהיא זכאית ליתרת פיצויי פיטורים בסך 85,500 שקל.
בנוסף נפסקו לעובדת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה 5,000 שקל – רק בנוגע לסכום שאינו שנוי במחלוקת. החברה אף חויבה לשלם לעובדת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 שקל.
שיוך הרווחים לתגמולים – באילו פוליסות?
כעת עולה השאלה כיצד ניתן לדעת באילו פוליסות רווחי הפיצויים ישויכו לתגמולים? על כך משיב דודי צור, מנהל תחום ידע מקצועי בסוכנות הביטוח רימונים מבית מיטב דש, שרווחי קופת הפיצויים ישויכו לתגמולים בפוליסות שהופקו החל מינואר 1991 ועד דצמבר 2003, למעט 'פרופיל פלטינום' של כלל ביטוח. בפוליסות אלה מצוין בסעיף ערך פדיון פיצויים למעסיק כי "סך הפרמיות ששולמו לפיצויים צמודים למדד הרווחים או למדד יוקר המחיה, לפי הנמוך".
"כך המבוטח משלם מס על הרווחים שנזקפו לתגמולים במועד עזיבת מקום העבודה, וכאשר המעסיק מבקש טופס הכנה ל-161 – מופיעות שתי שורות: ערך פדיון למעסיק וערך פדיון למס", מסביר צור.
לעומת זאת, בפוליסות שהופקו עד ה-1 בינואר 1991, קיימת תשואה מובטחת המשויכת במלואה לתגמולים, והמבוטח אינו משלם עבורה מס בעת עזיבת מקום העבודה.
כלומר, רווחי הפיצויים לא ישויכו לתגמולים בביטוחי מנהלים החל מינואר 2004, בקרנות הפנסיה החדשות, בקופות גמל וכאמור ב'פרופיל פלטינום' של כלל.
זכאות לפיצויי פיטורים מרכיב החזקת רכב
טענה נוספת שהעלתה העובדת היא זכאותה לפיצויי פיטורים גם על החזקת רכב, לאחר שהצהירה שבמשך כל שנות עבודתה בחברה – כלל תשלום פיצויי פיטורים את רכיב החזקת הרכב, והרכיב שולם גם בימי מחלה וגם בימי חופשה, בשונה מרכיב "החזר הוצאות נסיעה".
בנוסף הצהירה העובדת שגם כאשר שהתה בחו"ל במשך חודש – רכיב החזקת הרכב שולם לה במלואו בתלושי השכר.
"אנו סבורים כי העובדת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התשלום של רכיב החזקת רכב מהווה חלק משכר העבודה (גם לא מכוח הנוהג)", פסק בית הדין. "במקרה זה היה תנאי לקבלת רכיב החזקת רכב, והוא בעלות על רכב ושימוש בו לצרכי עבודה וכן רישיון נהיגה בתוקף. לפיכך רכיב 'החזקת רכב' מהווה תוספת, ואין לכלול אותו כחלק מהשכר הקובע של העובדת לחישוב פיצויי פיטורים".
[סע"ש 47735-05-15]