תובע סדרתי: טוען ליחסי עבודה עם הלקוח, וזוכה בפיצויים

בית הדין לעבודה בירושלים פסק לאחרונה פיצוי בגובה כ-30 אלף שקל לתובע שסוכם מראש שאופי ההתקשרות עמו אינו יוצר יחסי עובד-מעביד בינו לבין החברה, אולם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים הוא טען להיותו עובד בחברה. החברה אף פנתה לתובע מספר פעמים וביקשה ממנו לשנות סטטוס מקבלן פרטי לעובד החברה, אך הוא דחה את ההצעות משיקולים כלכליים.

התובע, גמלאי של משטרת ישראל, הועסק במשך 8 שנים כנגד חשבוניות מס כמתורגמן בחברה פרטית שנתנה שירות למערכת בתי המשפט. בתום תקופת עבודתו באוגוסט 2010, לאחר שהחברה לא זכתה במכרז לתרגום של הנהלת בתי המשפט, הוא הגיש תביעה בה עתר להכיר בו כעובד ולשלם לו את הזכויות להן הוא זכאי בגין תקופת עבודתו וסיומה. תביעתו התקבלה ביוני 2013*, ונפסקו לו פיצויים בסך 70 אלף שקל.

מיד לאחר מכן החל לעבוד בספטמבר 2010 כמתורגמן על ידי החברה הפרטית שזכתה במכרז החדש והחלה לתת שירותי תרגום למערכת בתי המשפט. ההתקשרות בין התובע לחברה סווגה על ידי הצדדים כהתקשרות בין מזמין לקבלן עצמאי, תוך קבלת תמורה על בסיס שעתי וכנגד חשבונית מס.

ושוב, לאחר סיום העסקתו בתום כשנתיים, תבע גם את החברה השנייה בטענה שיש להכיר בו כעובד, ודרש שישולמו לו פיצויי פיטורים, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי חלף הפרשות פנסיה.

החברה טענה להגנתה שהתובע הוא שביקש משיקוליו הכלכליים להתקשר עמה כקבלן עצמאי, על אף שהוצע לו להעסיקו כעובד. הוא סירב להיות מועסק כעובד בשל היותו גמלאי עקב אחוזי המס הגבוהים שינוכו משכרו, וכן בשל היותו בעל מוניות הרשום כעוסק מורשה. לטענת החברה, התובע נוהג בחוסר תום לב, וראיה לכך – הוא עשה מהלך זהה מול החברה הקודמת שנתנה שירותי מתורגמנות למערכת בתי המשפט.

בית הדין לעבודה קיבל את התביעה ופסק כי התקיימו יחסי עובד-מעביד, שכן הפסיקה קובעת שמעמד העובד אינו נקבע על ידי הצדדים, כי אם על פי נסיבות העניין.

יחסי עובד-מעביד: מבחן ההשתלבות בעסק

לצורך בחינת השאלה אם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, עושה בית הדין לעבודה שימוש במבחן ההשתלבות, ובודק האם התובע מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של החברה, האם הפעולה המבוצעת על ידי התובע נדרשת לפעילות הרגילה והשוטפת בחברה, וכן האם התובע אינו בעל עסק משלו המשרת את החברה כגורם חיצוני.

במקרה זה אין מחלוקת שמדובר בעסק שירותי תרגום שבו ניתן להשתלב וששירותי התרגום היו ליבת עיסוקה של החברה. התובע שימש כמתורגמן ואף ביצע עבודות ארגוניות ומנהליות עבור החברה. הוא מילא דו"חות נוכחות חודשיים, בדומה למתורגמנים שהועסקו כעובדי החברה, והיה כפוף למנהל המתורגמנים שהועסק על ידי החברה.

בית הדין לעבודה: "אין 'להעניש' עובד ולשלול ממנו את זכויותיו בשל העדפת דרך התקשרות קבלנית, משום שבפועל הוא השתלב בעסקו של המעסיק כעובד לכל דבר. מעבר לכך, כבר נפסק כי חוסר תום הלב אינו יכול לגבור על הקוגנטיות שבחוקי המגן"

התובע היה תלוי כלכלית בחברה, שכן בעלותו על מספר מוניות הניבה לו הכנסה זניחה לעומת התמורה ששולמה לו על ידי החברה. בנוסף נדרש התובע לבצע את העבודה באופן אישי, היה חלק מהמערך הארגוני של החברה, ולא נתן שירות לחברה כבעל עסק עצמאי. הוא קיבל הוצאות נסיעה מהחברה ולא נשא באף הוצאה לצורך ביצוע עבודת התרגום – סממן נוסף המחזק לדברי בית הדין את ההכרה בתובע כעובד.

בית הדין לעבודה ציין בהחלטתו כי "אין 'להעניש' עובד ולשלול ממנו את זכויותיו בשל העדפת דרך התקשרות קבלנית, משום שבפועל הוא השתלב בעסקו של המעסיק כעובד לכל דבר. מעבר לכך, כבר נפסק כי חוסר תום הלב אינו יכול לגבור על הקוגנטיות (הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן – מעסיקולוג) שבחוקי המגן".

כך נפסקו לעובד פיצויים בגובה כ-7,000 שקל עבור פדיון חופשה, כ-3,600 שקל דמי חגים, כ-3,800 שקל עבור דמי הבראה, כ-5,000 שקל בגין אי הפרשה לפנסיה וכ-11,800 שקל עבור פיצויי פיטורים. זאת, נוסף על הוצאות שכר טרחת עו"ד בגובה כ-3,500 שקל.

[התביעה הראשונה: סע"ש 55360-08-10 | התביעה הנוכחית: סע"ש 53887-03-14]

<< לחצו כאן לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>