חבר בוועד בית תבע כ-260 אלף שקל מהדיירים בטענה לקיומם של יחסי עובד-מעביד

בית הדין לעבודה בתל אביב דחה בשבוע שעבר תביעתו של חבר בוועד הבית, שטען כי בינו לבין נציגות הדיירים בבניין התקיימו יחסי עובד-מעביד. זאת לאחר שנפסק שההתקשרות בין הצדדים היתה חוזית, שלא במסגרת יחסי עבודה.

התובע נבחר לשמש בהתנדבות כחבר בוועד הבית בבניין דירות יוקרתי ברמת גן בו הוא מתגורר. מדובר בבניין רב קומות עם דיירים רבים, עם מערכות הפעלה רבות, שמועסקים בו שומרים ועובדי ניקיון. הוא הגיש תביעה כספית בגובה כ-260,000 שקל נגד נציגות הדיירים בבניין, בטענה לזכויות שונות הנובעות לכאורה מיחסי עובד-מעביד.

מינוי לא חוקי

בית הדין קבע שההחלטה על מינוי התובע לתפקיד אב בית על ידי חברי ועד הבית לא הייתה חוקית, שכן היא התקבלה ללא כינוס אסיפת דיירים ומבלי שהתקיימו הדרישות לפי חוק המקרקעין לעניין התקשרות עם "מתחזק". לפיכך, ההסכמות אליהם הגיע התובע עם חברי ועד הבית היו פגומות.

עם זאת, הובהר שאין בפגם זה כדי לשלול את יחסי העבודה בין הצדדים, אלא יש לתת לה משקל לעניין יצירת היחסים בין הצדדים.

לאחר בחינת העדויות והראיות שהובאו בפניו, קבע בית הדין שהתובע ביצע עבודה שחרגה מהעבודה שנהוג שתבוצע על ידי חברי ועד הבית בהתנדבות. הוא היה אחראי על העובדים בבניין, על הזמנות מול ספקים ועל גביית הכספים מדיירי הבניין, ועבודות אלו בוצעו על ידי החברה המתחזקת טרם מינויו.

עם זאת, לא הובאה ראיה שמוכיחה באופן מדויק את היקף עבודתו. יחסי עבודה מתאפיינים במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה, ואילו במקרה זה התובע קבע את סדרי עבודתו על פי רצונו.

מעסיק ועובד בו זמנית

נקבע שמדובר במקרה של "מעסיק מיוחד", שכן ה"מפעל" הוא למעשה בניין שמטרת פעילותו היא לדאוג לניהולו ולתחזוקתו.

בית הדין לעבודה פסק שאין שוני מהותי בין עבודתו של התובע בנציגות הבניין בתפקיד הנטען כאב בית לבין העסקת חברת ניהול חיצונית, כפי שנעשה קודם לכן.

העבודה שביצע התובע יכולה היתה להתבצע הן על ידי "עובד" והן על ידי "קבלן חיצוני", כלומר חברה מתחזקת. עם זאת, קיימת בעייתיות בהעסקה הנטענת, שכן התובע פעל בו זמנית הן כעובד והן כמעסיק – בשל היותו חלק מנציגות הדיירים בבניין.

היה אדון לעצמו

לא הוכח שהתובע היה נתון למרוּת ולפיקוח של נציגות הדיירים, אלא הוא פעל באופן עצמאי ועדכן את ועד הבית לגבי פעולותיו מדי תקופה. בנוסף, התובע היה בקיא בזכויות המגיעות לו על פי הדין, ואף בחובות – כולל חובת הדיווח לרשויות המס.

ובכל זאת, במשך כל תקופת העסקתו התובע לא דרש לקבל את מלוא השכר ולא דרש זכויות סוציאליות המגיעות לעובד שכיר, והמשיך בפעילותו על אף שלא קיבל תשלום לטענתו, ועל אף שידע שהעסקתו לא מדווחת על פי דין.

בית הדין קבע שהעובדה שלא הונפקו לתובע תלושי שכר מחזקת את העמדה לפיה הוא לא ראה את עצמו כעובד של נציגות הדיירים בבניין.

[סע"ש 41602-03-15]

<< לחצו לצפייה: פסיקה בדיני עבודה >>