פסיקה: יחסי עבודה נקבעים על פי מהות היחסים, ולא בהכרח על פי רצון הצדדים
מעסיקולוג8:15
נדחתה טענת גרושתו של רופא לקיומם של יחסי עבודה, על אף שקיבלה ממנו כספים ותלושי שכר והוא הצהיר עליה בפני רשויות המס
בית הדין לעבודה בירושלים דחה בשבוע שעבר תביעת גרושתו של רופא שטענה שהתקיימו ביניהם יחסי עבודה, על אף שמהלך נישואיהם קיבלה ממנו תלושי שכר וכספים בהתאם, והוא אף הצהיר בפני רשויות המס שהתובעת הועסקה אצלו במשך כמחצית השנה.
התובעת טענה כי התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד בתפקידה כיועצת תרופתית ואחראית על הנהלת החשבונות, ותבעה פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה, היעדר הפרשות פנסיוניות והיעדר הודעה מוקדמת.
הנתבע מצדו טען כי מדובר ביחסים של בני זוג במשק בית משותף אשר מִקסמו את ההכנסה המשותפת באמצעות תכנון מס והנפקת תלושי משכורת, ושלא התקיימו יחסי עבודה ביניהם.
הפסיקה קובעת כי מעמד של אדם כ'עובד' אינו נקבע על ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן. לפיכך יחסי עבודה נקבעים על פי מהות היחסים שנוצרו בפועל, ולאו דווקא על פי רצון הצדדים. בית הדין לעבודה ציין כי אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך לא ישיגו אותה.
מבחני הפסיקה לקביעת יחסי עבודה
המבחנים שקבעה הפסיקה לצורך בחינת יחסי עבודה הם השתלבות בעסק קיים תוך פעולה המבוצעת לצורך הפעילות הרגילה בעסק, כאשר מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל בעסק. בנוסף יש לבחון אם נותן השירות אינו בעל עסק עצמאי.
מבחני המשנה לצורך קביעת יחסי עבודה הם מבחן הקשר האישי, כפיפות או פיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן העבודה, צורת התשלום ואופן ניכוי המס, הימשכות הקשר, בלעדיות במהלך שעות העבודה וכן ביצוע העבודה באופן אישי.
יש להדגיש כי הכרעת בית הדין לעבודה לא תתבסס על מבחן אחד, אלא רק לאחר איסוף כלל העובדות ועל פי התמונה בכללותה.
לאחר שבחן את העדויות ואת הראיות שהוצגו בפניו, התרשם בית הדין לעבודה שהתובעת היתה למעשה שותפה להגדלת ההכנסה המשפחתית באמצעות הוצאת תלושי שכר פיקטיביים לצורך תכנון וזיכוי מס.
העובדת לא הצליחה לעמוד גם במבחני הפסיקה ביחס למקום ביצוע העבודה, מסגרת שעות העבודה ומחויבות הטוטאלית לעבודה, שכן היא הודתה שעבדה באופן קבוע מהבית, ובמהלך יום העבודה גם ביצעה את מטלות הבית.
בית הדין לעבודה דחה את התביעה לאחר שהוכח שלא היתה מסגרת עבודה, לא היתה הלימה בין גובה השכר להיקף העבודה, תלושי השכר לא היו תקינים, העובדת עבדה במהלך תקופה זו אצל מעסיקים אחרים למרות שטענה שהועסקה אצל הנתבע במשרה מלאה, ובנוסף היתה לה שליטה וידע בכל הנוגע לכספים ובכל זאת לא דאגה להסדיר את הזכויות להן היא טוענת כעת.
