יום הזיכרון ויום העצמאות עתידים לחול בשבוע הבא, ומעסיקים רבים מתחילים לנבור בהוראות החקיקה, התקינה וצווי ההרחבה על מנת לברר לאשורן את הזכויות הקיימות לעובדים. הכלל הוא פשוט: אם חל על מקום עבודה הסכם קיבוצי מיוחד, צו הרחבה, הסכם אישי או נוהג – ידו תהא על העליונה, ובתנאי שהוא מיטיב עם העובד.
תיקון סעיף 4א לחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע:
* ההגדרה ל'קרוב משפחה' בסעיף זה כוללת הורים, הורי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות.
מדובר בתיקון שנעשה בשנת 1993, בעקבות החלטה שהתקבלה שנה לפני כן על ידי נציבות שירות המדינה לאפשר לעובדי מדינה שקרובי משפחה נפלו במערכות ישראל להיעדר מהעבודה. התיקון בא למעשה למנוע התייחסות שונה בנושא לאומי זה לקרובי חללי מערכות ישראל שהם עובדי מדינה לבין בני משפחה מדרגה ראשונה המועסקים במגזר הפרטי.
יום העצמאות
חוק יום העצמאות מגדיר מועד זה כיום שבתון ומתיר לראש הממשלה לקבוע הוראות בנוגע לקיום עבודה ושירותים שלדעתו אין להפסיקם ביום העצמאות. תחילתו של יום העצמאות בשעה 20:00 בערב יום העצמאות וסופו בשעה 20:00 למחרת.
על ערב יום העצמאות חלים חוק שעות עבודה ומנוחה וצווי ההרחבה הנוגעים לקיומו של שבוע עבודה מקוצר במגזר הפרטי. כך, יום העבודה לא יעלה על 7 שעות בערב יום העצמאות במקום בו העובדים נוהגים לעבוד 8 שעות ביום במשך 6 ימים בשבוע, ויום העבודה לא יעלה על 8 שעות במקום בו נהוג לעבוד 9 שעות ביום במשך 5 ימים בשבוע.
לגבי מקום עבודה בו קבע ראש הממשלה כי יש להפעילו ביום העצמאות, העובד זכאי לתשלום בגין עבודה ביום חג על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, נוסף על יום חופשה חילופי או לתשלום בשיעור של 200% בגין העבודה בפועל ובגין השבתון.
בית הדין לעבודה קבע כי כאשר אין מדובר במקום לגביו ראש הממשלה קבע כי יש להפעילו, נאסר על המעסיק לחייב את העובד לעבוד ביום העצמאות.
על עובדים יומיים חל סעיף 7 להסכם מסגרת 2000: