בית הדין הארצי שינה הלכה שהיתה נהוגה במשך שנים, ופסק שמלצרים בענף המסעדנות זכאים לזכויות סוציאליות בגין הטיפים
בפסק דין המשתרע על פני 76 עמודים ובהרכב שופטים מורחב, הכריע לאחרונה בית הדין הארצי בשאלת מעמדו של התשר ("טיפים") אותו מקבלים מלצרים בענף המסעדנות.
עד כה היו מקרים מסוימים בהם מעסיק היה רשאי להחשיב את הטיפים כחלק משכר העבודה, אולם כעת נפסק שטיפים ייחשבו באופן גורף לחלק משכרו של המלצר, ולכן הוא יהיה זכאי לקבל בגינם פנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ואף דמי אבטלה. חשוב להבהיר שמדובר בפסק דין שחל על ענף המסעדנות בלבד – כלומר רק על מסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים.
"אין כל טעם ענייני המצדיק הפרדה והבחנה בין השירות הניתן ללקוח במסגרת ביקורו במסעדה ובין יתר הרכיבים הנכללים בביקור שכזה", נימק בית הדין הארצי את החלטתו. "כך גם אין כל טעם המצדיק אבחנה בין הכנסתם של עובדי שרשרת השירות מעבודתם במסעדה שמקורה בכספי תשר ובין הכנסה שלהם מאותה עבודה ממש, שלא מכספי תשר".
בכל הנוגע לדיני עבודה ודיני הביטוח הלאומי, נפסק שטיפים מהווים הכנסה של העסק והכנסת עבודה של עובדי שרשרת השירות מהמעסיק. בהיעדר התניה מפורשת אחרת, כפי שיפורט בהמשך, ברירת המחדל היא שמעסיק רשאי לעשות שימוש בכספי הטיפים לצורך תשלום שכר עבודה בלבד. כלומר, הוא אינו רשאי לעשות שימוש בכספים הללו לתשלומי חובה, להפרשות לפנסיה או לתשלום מס בריאות ודמי ביטוח לאומי או זכויות סוציאליות אחרות.
הסכם מפורש, עדיף בכתב
המעסיק נדרש לפעול על פי ההסדר המוסכם במסעדה, שצריך להיות במפורש ועדיף בכתב, ועניין זה אף חייב למצוא ביטוי גם בחובות הרישומיות שבהן חב המעסיק על פי חוק הגנת השכר.
כמי שקובע את הסדרי השכר ותנאי ההעסקה במסעדה, לרבות בכל הנוגע לטיפים, רשאי המעסיק להגיע להסכמה עם עובדי שרשרת השירות בעסק, בדבר התניה החורגת מברירת המחדל האמורה.
כך, למשל, ניתן לקבוע התניה חורגת הקובעת שהמעסיק רשאי להשתמש בכספי הטיפים, העולים על שכר המינימום או על שכר בשיעור גבוה יותר שסוכם עליו, לצורך שלום תשלומי החובה החלים על המעסיק, כדוגמת חלקו בדמי הביטוח הלאומי ובהפרשות לפנסיה או תשלום הזכויות הסוציאליות של עובדי שרשרת השירות.
בין אם על פי ברירת המחדל ובין אם על פי התניה חורגת, בכל מקרה לא ישולם לעובד שכר בשיעור הנמוך משכר המינימום על פי חוק או מהשכר החוזי, לפי הגבוה מביניהם.
תוקף ההלכה החדשה: החל מ-2019
נושא הטיפים בענף המסעדנות הנו סוגיה סבוכה במיוחד, שגורמים שונים נותנים להן תשובות שונות, ושהשלכותיה משמעותיות ביותר הן מבחינת מגוון ענפי המשפט שהיא נוגעת בהם, הן מבחינת רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי, והן מבחינת היקף כספי הטיפים בענף זה מדי שנה.
בראש ובראשונה – יש לזכור שכ-170,000 מלצרים ומאות בתי עסק בענף המסעדנות, צפויים להיות מושפעים מהפסיקה החדשה.
מאחר שהסדר זה חל כאמור גם על תשלום דמי הביטוח הלאומי, שלגביהם נערכת התחשבנות שנתית בכל שנת מס, ועל מנת לתת למחוקק שהות להסדיר את הנושא בדרך אחרת, הורה בית הדין הארצי שההסדר החדש ייכנס לתוקפו רק ב-1 בינואר 2019. זאת, למעט ביחס לשני ההליכים בערעור, לגביהם יחול ההסדר החדש באופן מיידי.
לקראת פתיחת שמפניה במס הכנסה
בשנות ה-70 פסק בית הדין הארצי לעבודה [דב"ע לא/2-3] שטיפים אינם מהווים חלק משכר העבודה לעניין דמי חופשה. קביעה זו אושרה על ידי בג"ץ [403/71], שפסק כי "תשלום כזה, הבא ממקור זר, איננו בגדר שכר עבודה, אלא אם נעשה הסכם בעניין זה בין העובד והמעביד שהוא ייחשב כחלק משכר עבודה או יבוא במקומו". מאוחר יותר, בשנת 2013, הלכה זו עמדה לבחינה מחודשת, ובג"ץ הותיר אותה על כנה [דנג"ץ 5967/10].
כך, במשך שנים ארוכות לא נחשבו הטיפים בענף המסעדנות לשכר עבודה, כלומר לא נחשבו להכנסה שמתקבלת מהמעסיק. עבור כספים אלה, המוערכים במיליארד עד שני מיליארד שקל בשנה, לא שולם עד היום מס הכנסה, משום שלרוב כספים אלה לא מועברים דרך קופת המסעדה. המסעדה אינה מנכה בגינם מס במקור, ואילו רוב המלצרים כלל לא מודעים לחובתם לדווח על הכנסה זו לרשויות המס. עניין זה הולך כאמור להשתנות, ומס הכנסה צפוי להכניס לכיסו כספים רבים תודות לשינוי ההלכה הנהוגה.
הזכויות הסוציאליות ששולמו עד היום למלצר חושבו על יסוד הכנסתו ה"רשמית" מהמסעדה בלבד, ולא על יסוד הכנסתו האמיתית הכוללת טיפים
המעסיקים אמנם לא חויבו עד היום לשלם למלצרים זכויות סוציאליות בגין הטיפים, אך רבים מהם נפגעו מהשיטה, שכן מלצרים הגישו נגדם תביעות בדרישה לתשלום שכר מינימום, גם כאשר הכנסתם מהטיפים עלתה בשיעורים ניכרים על שכר המינימום. זאת על אף שפועל מטרת חוק שכר מינימום התקיימה, והתנהלות המלצרות היתה לא פעם חסרת תום לב.
גם מלצרים כמובן נפגעו מהשיטה הזו, שכן לא היה צורך לשלם ביטוח לאומי על הטיפים, וכך קרה שמדובר היה בהכנסות לא מבוטחות. במקרה של זכאות לגמלה מהביטוח הלאומי, המלצר לא מקבל גמלה עבור מלוא ההכנסה שקיבל, ובמקרה של אבטלה – הטיפים לא הובאו בחשבון לצורך קבלת דמי האבטלה.
בנוסף, הזכויות הסוציאליות ששולמו עד היום למלצר חושבו כאמור על יסוד הכנסתו ה"רשמית" מהמסעדה בלבד, ולא על יסוד הכנסתו האמיתית הכוללת טיפים.
מוסד משגשג ובלתי מוסדר
מוסד הטיפים מוכר במציאות הישראלית כתופעה הרווחת בלמעלה מ-30 מקצועות, ובהם מתדלקים בתחנות דלק, נהגי מוניות, סַפָּרִים ומלצרים. חרף קריאות חוזרות ונשנות למחוקק לפעול להסדרת תחום הטיפים, עד כה טרם הוסדר מעמד הטיפים בחקיקה, לא ראשית ולא משנית.
בשל שתיקת המחוקק בנושא, ומאחר שלא צפויה הסדרת הסוגיה מבחינה חוקית בעתיד הנראה לעין, החליט בית הדין הארצי שמחובתו לשנות את ההלכה הנהוגה. עם זאת, הוא הבהיר שאין בפסק הדין כדי לייתר את ההסדרה של סוגיית הטיפים בכללותה על ידי המחוקק, והדבר אף רצוי ומתבקש.
"אנו ערים לכך שייתכן כי בעקבות פסיקתנו זו יתחוללו שינויים כאלה ואחרים בענף המסעדנות, ואולי בתחומים משיקים נוספים, שחלקם יובילו אולי לפגיעה כלכלית מסוימת בציבור זה או אחר", ציין בית הדין בהחלטתו. "אולם, ראשית, יש להניח שבחלוף תקופה מסוימת יתאזנו הדברים, ושנית ועיקר – זהו מהלך עניינים טבעי ורגיל בעקבות פסיקה חדשה המסדירה באופן מאוזן ולשם תכלית ראויה נושא מסוים שהתנהל משך שנים רבות באופן בלתי תקין".
מדובר בפסק דינו האחרון של נשיא בית הדין הארצי לעבודה יגאל פליטמן לפני פרישתו לגמלאות לאחר כ-30 שנות שפיטה, והדבר אכן ניכר היטב מעיון בו – ציטוטים משיריו של נתן אלתרמן הפותחים את פסק הדין, המבנה הייחודי, הלשון הפיוטית, וכן סקירה משפטית רחבה וניתוח מעמיק שלא משאירים מקום לספק: מדובר בפסק דין מושקע מכל בחינה אפשרית, שצפוי להטביע את חותמו המשפטי בעולם העבודה.
