בית הדין הארצי לעבודה קבע מספר מבחנים להכרעה בשאלה אם המעסיק רשאי להחשיב כשכר עבודה כספים שמקבל העובד מלקוח
מלצרים ונותני שירות רבים מקבלים במסגרת עבודתם טיפים מלקוחות. האם המעסיק רשאי להחשיב כספים אלה כשכר עבודה? בית הדין הארצי לעבודה [ע"ע 300113/98] קבע מספר מבחנים להכרעה בשאלה זו:
בין הצדדים קיים הסכם אישי, או שחל עליהם הסכם קיבוצי הקובע במפורש שניתן להביא בחשבון השכר גם תשלומי תשר המשולמים לעובד.
הסכם העבודה או ההסכם הקיבוצי כולל הסדר מפורט ומסודר בדבר דרכי הטיפול בהכנסות מתשר, כגון שקיפות ותיעוד של התשלומים, קיומה של קופה וחשבונאות של ההכנסות, דרכי חלוקת הסכומים שהתקבלו ומועדי החלוקה.
השכר הרגיל בתוספת הטיפ אינם נמוכים משכר המינימום הקבוע בחוק.
זכויותיו הסוציאליות של העובד מבוססות על ההכנסה משני המקורות, והן מובטחות.
הבטחת תשלומי המס המלאים המתחייבים משכרו של העובד.
על פי פסק הדין, אין הכרח שתהיה חפיפה בין דיני המס לדיני העבודה בכל הנוגע לשאלת הגדרת השכר, מה גם שרשויות המס עצמן מיסדו התנהלות חשבונאית ספציפית לעניין תקבולים שהם טיפים למלצרים:
יצוין כי אין בפסיקה זו קביעה לפיה על כספי הטיפים להיכנס דווקא לקופה הרושמת. די בכך שמתנהלת קופה כלשהי, ובכלל זה קופת טיפים אליה נכנסות כל הכנסות הטיפים, ומתנהל פנקס מסודר שבו ניתן לראות את סך כל הטיפים שהתקבלו, וחלוקתם בין המלצרים.
העקרון המנחה, כך קבע בית הדין האזורי בירושלים, הוא שקיפות אופן תשלום השכר והבטחת תשלומו, ללא קשר למידת נדיבות לבם של אורחי המסעדה או בית הקפה, וכן הבטחת עמידתו בתנאי שכר מינימום ותשלום זכויות קוגנטיות.
בעקבות פסיקה זו, יישמו בתי הדין האזוריים באופן גמיש את המבחנים האמורים, אף תוך עשיית שימוש בחובת תום הלב [תע"א 3215/10].
גם כאשר סבר בית הדין שלא התקיימו העקרונות האמורים, וכך הגיע למעשה למסקנה שיש לחייב את המעסיק בתשלום שכר מינימום מעבר לטיפים שהתקבלו, נקבע שיש מקום לקיזוז חלק מהטיפים מתוך הסכומים שעל המעסיק לשלם למלצר בגין שכר מינימום [תע"א 1363/10].
