בית הדין לעבודה בירושלים פסק בשבוע שעבר שכתב הוויתור עליו חתם העובד לקבלת חלק מתשלום השעות הנוספות לו הוא זכאי על פי חוק – הוא בעל תוקף משפטי מחייב, ואין הוא רשאי לתבוע את היתרה בבית הדין. זאת, על אף שתשלום עבור שעות נוספות הנו זכות קוגנטית, כלומר זכות המוקנית לעובד מכוח החוק ושאסור לבטל אותה, אפילו לא בהסכמת העובד.
העובד הועסק כשומר בחברת שמירה במשך ארבע שנים, עד הגיעו לגיל פרישה. הוא חתם על מסמך שכותרתו "הסכם פשרה" שערוך בשפה הרוסית, כשבמקומות שונים נוספו סכומים וכן הערה בתחתיתו בכתב ידו של העובד. בהתאם למצוין בהסכם הפשרה, שילמה החברה לעובד סך של 32,738 שקל.
העובד בכל זאת הגיש לאחר מכן לבית הדין לעבודה תביעה לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר, דמי הבראה, חגים, פדיון חופשה, הפרשה לקרן פנסיה, ניכויי שכר, ופיצוי בגין העדר הודעה על תנאי עבודה.
החברה טענה שדין התביעה להידחות, כיוון שהעובד ויתר על כלל טענותיו כנגד התשלום שקיבל, ואילו העובד טען מנגד שעל פי הפסיקה יש לבחון את התוקף המשפטי של כתב ויתור בקפידה, ויינתן ערך מועט לכתבי ויתור שבהם מוותר עובד על זכויות קוגנטיות. ואכן, בתי הדין לעבודה מרבים לחייב מעסיקים בתשלומים שונים במסגרת תביעות שהוגשו נגדם, גם אם העובד חתם על כתב ויתור והתחייב שלא יבוא אל המעסיק בכל טענה או תביעה בנוגע לתקופת העסקתו.
מתי לכתב ויתור תוקף מחייב?
בית הדין הארצי לעבודה סקר (דב"ע 98/ 10-2) מצבים מגוונים בהם דנה הפסיקה בשאלת תוקפו של כתב הוויתור, תוך מגמה לתת לכתב ויתור על זכויות תוקף מחייב רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוכן כתב הוויתור. מגמה זו מעוגנת בהיעדר שוויון הכוחות בין המעסיק לבין העובד. כך נקבעו מקרים בהם לא יינתן תוקף משפטי לכתב ויתור של עובד:
- כתב הוויתור אינו ברור וחד-משמעי.
- כתב הוויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו.
- העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב.
- קיים פגם במסמך הוויתור.
- לאחר חתימת כתב הוויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.
במקרה זה דרש העובד תשלום שעות נוספות להן הוא זכאי, ואף ידע היטב לאיזה סכום הוא זכאי. הוא חתם על כתב ויתור תוך קבלת סכום נמוך יותר משהיה זכאי לו, משום שהובהר לו שהחברה מסרבת לשלם יותר מזה.
העובד היה מודע היטב לזכויותיו
"שוכנענו כי מבחינת העובד, היתה גמירות דעת לקיים מו"מ בעניין הפרשי שכר בגין שעות נוספות", פסק בית הדין. "העובד שב ומבהיר כי הגיע עם תחשיב שערך בעצמו… לכן מבחינתו עת פנה בדרישה לתשלום שווי שעות נוספות היה מודע לשיעור לו זכאי… בעדותו אף אישר כי הוא יודע שסולקה סוגיית השעות הנוספות מסדר היום". כך נפסק שבכל הנוגע לרכיב השעות הנוספות – העובד ויתר במודע על טענותיו בנושא, לאחר שבחר מיוזמתו לדרוש אותן עם סיומה על פי תחשיב שערך.
העובד הבין היטב על מה הוא מוותר ואת תוכן הוויתור, לאחר שהצדדים ניהלו משא ומתן. "איננו מוצאים מקום, בנסיבות העניין, שלא לכבד את ההסכמה המודעת של הצדדים לסיים המחלוקת ביניהם בעניין זה בסך שהוסכם", סיכם בית הדין. "מכאן נובע כי הסכם הפשרה מונע מן העובד להעלות כל טענה בדבר זכאות להפרשי שכר בגין שעות נוספות".
עם זאת, בנוגע ליתר רכיבי התביעה נפסק שלא חל עליהם כתב הוויתור האמור; העובד אמנם ויתר באופן מפורש גם על זכותו לפיצויים ולחלק מהפרשות הפנסיה, אולם לא הוכח שהוא היה מודע לחישוב זכויותיו ברכיבי תביעה אלה בצורה מדויקת ונכונה, ואילו עניין החופשה כלל לא נדון בהסכם הפשרה.
כך נפסקו לעובד פיצויים בגין יתר הרכיבים בסכום כולל של כ-45,000 שקל. בית הדין הבהיר שיש להפחית הסכומים ששולמו במסגרת הסכם הפשרה מכל סך שלו זכאי התובע בגינם.
[סע"ש 14891-08-13]
<< לחצו כאן לצפייה בפסקי דין בנושא חתימת עובד על כתב ויתור >>
