ראשי»כתבות פופולריות»תמריץ להתלונן: הוּתר לפרסום שמו של מנהל המחלקה שהטריד מינית
תמריץ להתלונן: הוּתר לפרסום שמו של מנהל המחלקה שהטריד מינית
מעסיקולוג15:41
בית הדין לעבודה: "מענה להכרה לה זקוקות חלק מהנפגעות, ועידוד הגשת תלונות נוספות כנגד מנהלים בכירים"
בית הדין לעבודה בתל אביב התיר השבוע לפרסם את שמו של מנהל מחלקה בבית חולים ציבורי, שחויב לפצות בסכום עתק עובדת שהיתה כפופה לו, לאחר שספגה ממנו במשך תקופה ארוכה הטרדות מיניות חמורות.
"אנו סבורים כי בעצם פרסום השם יש כדי לתת מענה להכרה לה זקוקות חלק מהנפגעות, וכדי לעודד הגשת תלונות נוספות על ידי נפגעות הטרדה מינית, כנגד מנהלים בכירים אליהם הן כפופות, ובכלל", נימק בית הדין את החלטתו. "בשונה מעידוד הגשת תלונות דווקא על ידי הטלת איסור פרסום על פרטי הצדדים להליך, עניין לנו בעידוד הגשת תלונות דווקא משום ששמו של המטריד פורסם".
בספטמבר 2018 פורסמה במעסיקולוג החלטתו החריגה של בית הדין הארצי לעבודה, שפסק לעובדת פיצוי גבוה ביותר בסך כ-280 אלף שקל, לאחר שהוטרדה מינית במשך תקופה ארוכה על ידי הבוס. בפסק הדין לא נחשף שמו של הבוס המטריד, אלא רק צוין שמדובר ב"מנהל מחלקה בבית חולים בבעלות המדינה".
העובדת, ילידת 1956, שימשה כמזכירה רפואית בכפיפות ישירה למנהל המחלקה, יליד 1957. כשנה לאחר תחילת עבודתם המשותפת, החל המנהל לשתף את העובדת בפרטי פרטים מחיי המין שלו, שוחח עמה על נושאים מיניים, וחשף אותה לתכנים מיניים על גבי צג המחשב.
די בכך שבין הצדדים התקיימו יחסי מרות כדי לאסור על המנהל להתנהל כך, אולם במקרה זה העובדת אף הבהירה למנהל שוב ושוב שהיא אינה מעוניינת בהתייחסויותיו המיניות.
"אנו רואים בחומרה את ההטרדות המיניות מצדו של המנהל", ציין בית הדין הארצי בהחלטתו דאז. "התבטאויותיו הרבות של המנהל אשר נפרשו על פני שנות עבודה רבות, הטרידו את העובדת ופגעו בכבודה כאדם, כאישה וכעובדת, ולכן מצדיקות חיוב בפיצוי משמעותי".
הכרה ותיקוף הפגיעה
השבוע פסק בית הדין שמקרה זה הוא דוגמה קלאסית למצב בו הסעד המשפטי העיקרי אשר נפסק אינו בהכרח בעל השפעה מהותית על הפוגע, בעוד הנפגעת נאלצת להתמודד עם פגיעה חמורה בהרבה.
"אנו סבורים כי לתוצאה שכזו פוטנציאל ממשי להפחית את הגשת התלונות או התביעות, שכן לעתים בסיומו של ההליך המשפטי… ממשיכים חייו של הפוגע במסלולם, ואילו הנפגעת ממשיכה לשאת בתוצאות ובהשלכות מעשיו של הפוגע", נימק בית הדין את החלטתו לחשוף את זהות המנהל המטריד.
בית הדין ציין שפעמים רבות הצורך האמיתי של נפגעות הוא בהכרה ובתיקוף של הפגיעה והשלכותיה. בכך, למעשה, מבקשות הנפגעות לקבל מהסביבה הכרה בעובדות הבסיסיות של הפגיעה, ובנזק שנגרם להן כתוצאה ממנה.
"מכאן כי פעמים רבות צורך זה הוא המניע שמביא נפגעת לפעול כנגד הפוגע, בדרך של חשיפת מעשיו של הפוגע ולשם הטלת אחריות עליו", הוסיף בית הדין. "לעתים אף עולה צורך זה על הצורך בסעד משפטי מקובל אחר, כדוגמת פיצויים כספיים".
התקשורת דורשת חשיפת זהות המנהל
מאחר שההליך המשפטי כולו נערך בדלתיים סגורות, עיתון גלובס ותאגיד השידור "כאן" הגישו בקשות להתיר את פרסום שמו של מנהל המחלקה ושל בית החולים.
נטען שמעמדו כמנהל מחלקה ונסיבותיהם החמורות של מעשיו מחייבים את פרסום שמו, ואילו הימנעות מפרסום היא הקלה משמעותית שהוא אינו זכאי לה.
גלובס טענו שפרסום שמו של מנהל המחלקה יעביר לציבור מסר כי אפילו אדם במעמד בכיר, אשר נפסק נגדו כי הטריד מינית, אינו חסין מפני פרסום התבטאויותיו ומעשיו בתקשורת.
"כאן" ביקשו את חשיפת פרטיו של המנהל במסגרת פרסום "שיעסוק בעובדים בכירים אשר נמצא כי הטרידו מינית, וחרף כך המשיכו בתפקידיהם הניהוליים".
המתלוננת תומכת בפרסום
המתלוננת עצמה הביעה תמיכתה בפרסום, ומדובר בעניין בעל חשיבות רבה מאחר שלעמדת מתלונן מעמד מיוחד באשר לאופן ניהול ההליך – אם יתנהל בדלתיים סגורות או לא.
לטענת המתלוננת, יש לפרסום חשיבות ציבורית בהיבט ההרתעתי, שכן אי פרסום עשוי להתפרש כהגנה על המטריד, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מנהל המחלקה עדיין מועסק בתפקיד זה, כך שיש לו מגע עם עובדים הכפופים אליו ועם חולים המאושפזים במחלקה.
בנוסף טענה המתלוננת שאי פרסום שמו של מנהל המחלקה ושל בית החולים – יש בו כדי להטיל דופי בקרב כל מנהלי המחלקות בבתי החולים בדרום הארץ, שהם בבחינת "חשודים" בעיני הציבור בהטרדה מינית, באופן הפוגע בכבודם.
המתלוננת הבהירה בפני בית הדין שהיא תומכת בפרסום, על אף שהיא מבינה שתוצאה אפשרית שלו היא שניתן יהיה להתחקות ביתר קלות גם אחר זהותה.
המנהל המטריד: "פגיעה בשמי הטוב"
מנהל המחלקה התנגד לבקשות בטענה לפיה באופן שבו פורסם פסק הדין, כלומר ללא פרטים מזהים של המעורבים, יש כדי להגשים את התכלית ההרתעתית של פסק הדין, ולאזן באופן הראוי בין עיקרון פומביות הדיון לזכותו של המנהל להגנה על פרטיותו ושמו הטוב.
לטענת המנהל המטריד, איסור פרסום פרטים מפסקי דין נועד לא רק להגנה על המתלוננת, אלא גם על המטריד ועל המעסיק – במקרה זה בית החולים.
מכאן, לטענתו, מתבקשת המסקנה לפיה מניעי גלובס וכאן אינם אלא הענשתו בדרך של שיימינג במרחב הציבורי ורצונם להשיג כותרות ורייטינג, ולמעשה אין עניינם בקידום עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת.
בית הדין: עניין ציבורי מוגבר
"לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא קיימת בענייננו הצדקה לחריגה מעיקרון פומביות הדיון, וכי יש להתיר את פרסום שמו של מנהל המחלקה ואת פרסום שמו של בית החולים", פסק בית הדין.
זאת בהתחשב בעניין הציבורי המוגבר שבפרסום המבוקש לאור מעמדו הבכיר של מנהל המחלקה ומקום עבודתו – המקום בו התרחשו מעשי ההטרדה המינית. וכן בהתחשב בכך שמדובר בפרטים שהוכחו בשלוש ערכאות שונות – בהליך משמעתי של עובדי מדינה, בבית הדין האזורי לעבודה, ובמסגרת דיון בערעור על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה.
"יש לשער כי פרסום שמו של מנהל המחלקה בהקשר של הטרדה מינית יוביל לפגיעה מסוימת, יתכן אף משמעותית, במעמדו בקרב עמיתיו במחלקה ומחוצה לה. אלא שפגיעה זו, ככל שתיגרם, מקורה בעצם ההתבטאויות וההתנהגויות שבהן הודה מנהל המחלקה", ציין בית הדין בהחלטתו.
