פוטר בשל חשד לצריכת אלכוהול במהלך העבודה, המעסיק יפצה ב-50,000 שקל
מעסיקולוג12:57
נפסק שמכתב שהופץ בנושא לעובדי החברה מהווה לשון הרע | בית הדין לעבודה: "בעת ביצוע פעולות חקירה כנגד העובד, על המעסיק להישמר היטב במעשיו ולנהוג בדרך סבירה ובתום לב"
בית הדין לעבודה בנצרת פסק השבוע פיצוי בגובה 50,000 שקל למנהל ותיק שפוטר בשל חשדות לפיהם צרך אלכוהול במהלך העבודה.
המנהל הועסק במפעל לייצור אריזות פלסטיק במשך כ-14 שנים. הוא פוטר על רקע החשדות שעלו נגדו חרף הכחשותיו, ולטענתו לאחר הפיטורים פורסמה בחברה הודעה כתובה לפיה הוא פוטר מאחר שהוא "שתיין" ו"אלכוהוליסט", וכך נפגעה זכותו לשם טוב.
החברה טענה להגנתה כי במשך זמן רב הגיעו לממונים על התובע עדויות מהימנות לפיהן במשמרת שעליה הוא מופקד צורכים אלכוהול בזמן העבודה. לאחר אירוע שבו בקר איכות במשמרת לילה לא מצא את התובע במחלקה שבה הוא עבד, וריח אלכוהול נדף מאחד מהעובדים, התריעה ההנהלה בפני התובע כי מדובר בעבירת בטיחות חמורה ביותר. התובע הכחיש את הטענות, ובזה נסגר העניין באותו שלב.
כעבור חודש הגיעו דיווחים נוספים על צריכת אלכוהול בזמן העבודה, ולטענת החברה שוב זומן התובע, ובסופו של דבר הודה כי שתה אלכוהול בזמן המשמרת. עם זאת, הדברים הוכחשו על ידו במהלך השימוע שנערך לו מספר ימים לאחר מכן, והתובע פוטר תוך קבלת מלוא הזכויות המגיעות לעובד מפוטר, ובכלל זה דמי הודעה מוקדמת.
החברה הכחישה את טענת העובד לפיה פורסמה הודעה בה נכתב שהעובד "שתיין" ו"אלכוהוליסט", והבהירה שמדובר במכתב ממנכ"ל החברה שהופץ בקרב העובדים ללא ציון שמות, בו התריע על כך ששתיית אלכוהול בזמן העבודה מהווה הפרת משמעת חמורה ומסוכנת ביותר, וכי אין מדובר בפגיעה בשמו הטוב של התובע או בהוצאת דיבה.
הימנעות מהתערבות בשיקול דעת המעסיק
בית הדין לעבודה אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת שהוביל מעסיק לפטר עובד זה או אחר, בתנאי שהוא מסתמך על תשתית עובדתית ראויה. התערבות בית הדין תבוא רק במקרים בהם מדובר בחריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או שההחלטה נגועה בשיקולים זרים או בחוסר סבירות קיצונית.
במקרה זה פסק בית הדין לעבודה שלא הובאו בפני החברה ראיות מספקות לצורך קבלת החלטת הפיטורים של התובע. אמנם המעסיק אינו מחויב להסתמך על ראיות ברמת הוכחה גבוהה כמו זו המקובלת במשפט הפלילי, אולם לאור הכחשתו הנמרצת של העובד בנוגע לצריכת אלכוהול בזמן העבודה – היה על החברה "לבחון ביתר הקפדה" את החלטת הפיטורים.
בית הדין לעבודה: "בקביעתנו שבנדון אין ברצוננו ליטול מהחברה ו/או מכל מעסיק אחר את הפררוגטיבה לבצע חקירות בעסקו, שהרי עובדים לעתים עושים מעשים בלתי נאותים במהלך העבודה"
זאת, בעיקר לאור העובדה שמדובר בעובד בתפקיד ניהולי בעל ותק של 14 שנה, שלא הובאו כנגדו טענות במישורים אחרים, ובדיקת התלונות נגדו היתה "חפוזה ונמהרת" וההאשמות כנגד התובע "נופחו והועצמו שלא לצורך", כלשון בית הדין.
"בקביעתנו שבנדון אין ברצוננו ליטול מהחברה ו/או מכל מעסיק אחר את הפררוגטיבה לבצע חקירות בעסקו", הבהיר בית הדין בהחלטתו. "שהרי, עובדים לעתים עושים מעשים בלתי נאותים במהלך העבודה, החל מביצוע עבירות פליליות – כגון גניבה מהמעסיק, ועובר ללקיחת ציוד וסודות מסחריים, כמו גם ביצוע עבירות משמעתיות ובטיחות. יחד עם האמור לעיל, בעת ביצוע פעולות חקירה כנגד העובד, על המעסיק להישמר היטב במעשיו, ולנהוג בדרך סבירה ובתום לב".
עוד ציין בית הדין בהחלטתו כי הפעלת אמצעי חקירה ותשאול עובדים אינם יכולים להיעשות כאילו הם היו נחקרים במשטרה, וכאילו הם בהכרח נחקרים בגין ביצועה של עבירה פלילית.
כך פסק בעבר בית משפט השלום בראשל"צ (ת"א 4290/06) שפעולות החקירה שביצעה חברה, ובכלל זה בדיקת פוליגרף, אינן מצויות בסל הכלים הלגיטימיים העומדים לרשות מעסיק. זאת, בעקבות חשד שהתעורר לפיו כמה עובדים גנבו סחורה ממחסן ההפצה.
במקרה זה, פסק בית הדין ששיטות החקירה בהן נקט המעסיק יצרו רושם לפיו העובד חשוד בפלילים, על אף שצריכת אלכוהול אינה עבירה פלילית, כל עוד אינה נעשית בתנאים אסורים כגון בזמן נהיגה.
עריכת שימוע שלא כדין
בית הדין התייחס להליך השימוע לפני פיטורים שנערך לתובע, וציין כי מכתב ההזמנה לשימוע היה לקוני ביותר, שלא צוינו העובדות הנוגעות לטענות – מתי העובד שתה אלכוהול בעבודה, היכן ועם מי, וכן שלא צורפה אסמכתא כדי לתמוך בטענות הללו. כשלים אלו עלו גם במהלך שיחת השימוע עצמה.
בית הדין פסק שהמכתב שהופץ לעובדי המפעל מיד לאחר פיטורי התובע הינו בבחינת לשון הרע, ושיש בדברים אלה כדי לגרום להשפלת התובע בעיני העובדים ואף לבזותו.
מאחר שלא הוכח שהחשדות שעלו כנגד התובע אכן נכונים, לא עמדה לחברה הגנת "אמת דיברתי" כנטען על ידה, על אף שהיה לה עניין ציבורי בפרסום הדברים כדי למנוע צריכת אלכוהול ברחבי המפעל לצורך שמירה על בטיחות העובדים.
עם זאת, נפסק שמטרת המכתב היתה רק המסר בנוגע לסכנה של שתיית אלכוהול בזמן העבודה, ללא מיקוד במעשי המפוטרים, ושהפרסום נעשה בתום לב ולצורך הגנה על עניין כשר של החברה. משום כך נדחה רכיב תביעת העובד בנוגע ללשון הרע.
כך נפסקו לתובע פיצויים בגובה כ-50,000 שקל בגין פיטורים שלא כדין והוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגובה 8,000 שקל.
