עובד יוצא לחופשה ארוכה ללא אישור – אילו צעדים עומדים בפני המעסיק במקרה כזה? לפני כשבועיים למד המעסיק על בשרו מה לא לעשות, לאחר שבית הדין הארצי לעבודה חייב אותו בפיצוי בעקבות סירובו לשלם לעובד את משכורתו בשל נטישת עבודתו.
הובהר שבפני המעסיק עמדה האפשרות לפטר אותו לאחר הליך מסודר של שימוע, ואז ייתכן שהיה באפשרותו גם לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים בשל התנהגותו. עם זאת, המעסיק אינו רשאי בשום אופן לסרב לשלם לעובד את משכורתו.
בעקבות סירוב זה של המעסיק הודיע העובד על התפטרותו, ובית הדין הארצי פסק שמדובר בהתפטרות בדין מפוטר, המזכה אותו בפיצויי פיטורים ואף פוטרת אותו מהודעה מוקדמת.
קראו עוד במעסיקולוג:
* בג"ץ בהחלטה תקדימית: התפטרות בעקבות הטרדה מינית תוּכר כפיטורים
* הרעה עתידית בתנאי העבודה הוכרה כעילה להתפטרות בדין פיטורים
* בית הדין לעבודה: ניוד העובדת לעיר אחרת אינו נחשב להרעת תנאים
הדיון התקיים במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע [סע"ש 1163-06-13] שפורסם במאי 2017. העובד הועסק כמכונאי בחברה שבבעלותה מוסך לכלי רכב, ולאחר כ-5 שנות עבודה טס למשך חודש לארה"ב.
לטענת החברה העובד לא קיבל אישור להיעדרות זו, ולכן יש לראות אותו כמי שנטש את מקום עבודתו ללא הודעה מוקדמת. העובד טען מנגד שטרם נסיעתו ביקש ואף קיבל את הסכמת החברה לנסיעה, ועם שובו נאמר לו שהתפטר והוא התבקש לעזוב את מקום העבודה.
גרסה לא מהימנה
בית הדין האזורי קיבל את גרסת החברה, וקבע כי עדות העובד בכל הנוגע לנסיבות נסיעתו לחו"ל אינה מהימנה. כך נפסק שהעובד נסע לחו"ל לתקופה ארוכה מבלי שקיבל לכך אישור מהחברה, ואף בניגוד מוחלט להנחיה שקיבל לפיה יתאפשר לו לנסוע לעשרה ימים בלבד, וגם זאת בהתחשב בצרכי העבודה.
נפסק שאין לראות בנסיעה זו של העובד כנטישת העבודה וחוסר כוונה לחזור אליה עם שובו מחו"ל, ושלמעשה העובד התפטר מיידית רק לאחר שובו ארצה וחזרתו למקום העבודה, בשל סירוב החברה לשלם לו את שכרו לאותו חודש. בנסיבות אלו, כך נפסק, זכאי העובד לפיצויי פיטורים שכן מדובר בהתפטרות בדין פיטורים (ראו מסגרת), אך בית הדין האזורי פסק שמאחר שהעובד התפטר ולא פוטר – הוא אינו זכאי לתשלום דמי הודעה מוקדמת.
בית הדין הארצי פסק במסגרת הערעור שקביעה זו של מקובלת עליו, והבהיר שאין בכוונתו להתערב בהחלטה לפיה העובד נסע לחו"ל ללא אישור, מאחר שהתקבלה על סמך התרשמות ישירה של בית הדין מהעדים.
"אין לה להלין אלא על עצמה"
בית הדין הארצי התייחס לכך שאין מדובר בעיכוב שכר בלבד, אלא בסירוב מצד החברה לשלם לעובד את שכרו בטענה שהשכר נוכה כדין. לכן יש לראות בהתפטרות העובד כהתפטרות בדין פיטורים – בגין שתי העילות יחד: הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ובנוסף נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו.
בית הדין הארצי הבהיר שלא ניתן להקל ראש בעבירת המשמעת שביצע העובד, וייתכן שאילו היתה החברה מפטרת אותו על פי הדין תוך זימונו לשימוע – היה באפשרותה לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בשל התנהגותו. "משלא נהגה החברה על פי הדין, ניכתה את שכרו של העובד במלואו (בניגוד לדין) ואף סירבה לשלם לו את שכרו עם שובו – אין לה להלין אלא על עצמה", הוסיף בית הדין הארצי.
מאחר שנפסק שהעובד התפטר בדין מפוטר, בנסיבות בהן דרש את משכורתו וסורב – אין הוא חייב לתת למעסיק הודעה מוקדמת. בית הדין הארצי הסביר זאת בכך כי "לא ניתן לצפות מעובד ששכרו לא שולם לו להמשיך בעבודתו חרף הסירוב לשלם לו את שכרו".
[ע"ע 60336-05-17]