ראשי»כתבות פופולריות»המעסיק נענה לדרישות לא לגיטימיות של העובדת, ושילם ביוֹקר
המעסיק נענה לדרישות לא לגיטימיות של העובדת, ושילם ביוֹקר
מעסיקולוג8:17
העובדת דחתה את הצעת המעסיק להנפיק תלושי שכר, בשל חשש לפגיעה בהטבות שקיבלה מהרשויות. לאחר סיום העסקתה הגישה נגדו תביעה
כבר שנים שבתי הדין לעבודה נוטים לפסוק לטובת העובד, ואפילו כשעולה חוסר תום לב משווע מהתנהלותו – עדיין קיימות פסיקות לטובתו, כל עוד החוק עומד לצדו. לפעמים קורה שבית הדין מזדהה עם המעסיק ומבין ללבו ולמרות זאת פוסק לרעתו, וקרה מקרה בו שני הצדדים "שיחקו מלוכלך", ונפסק שלמעסיק חובת תום לב מוגברת ביחס לעובד.
עם זאת, בפסק דין שפרסם לאחרונה בית הדין לעבודה בירושלים, נראה שהנטייה לפסוק לטובת העובד הלכה רחוק מדי. ספק אם ההחלטה תעמוד בעינה במקרה בו יוגש עליה ערעור לבית הדין הארצי, שכן בית הדין לעבודה כבר פסק בעבר שחוסר תום לב של עובד עשוי לגבור על זכויותיו, ובמקרה אחר נדחתה תביעת העובד בשל חוסר תום לבו, על אף שנקבעו יחסי עובד-מעביד.
מדובר בעובדת חסרת תום לב שרימתה את הרשויות, שעדותה בבית הדין נמצאה לא מהימנה, ושניצלה לרעה את תמימותו של המעסיק. נפסק שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעביד ושהעובדת זכאית לזכויות הנגזרות מכך, על אף שהיא סירבה בכל תוקף לקבל תלושי שכר או לדווח על העסקתה לביטוח הלאומי, על מנת לא לפגוע בזכויות שקיבלה מהרשויות. מסיבה זו התשלום שקיבלה בעד השירות שנתנה לנתבע היה גבוה יותר מאשר השכר שהיתה מקבלת ממנו כשכירה.
לאחר סיום העסקתה, הגישה העובדת תביעה נגד המעסיק בטענה שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד, ומכאן שהיא זכאית לכל הזכויות להן זכאי שכיר, נוסף על פיצויים בשל פיטורים שלא כדין. דרשה – וקיבלה.
העובדת הועסקה בעבודות משק בית בעקבות מחלת המעסיק שנזקק לסיוע, וכאמור סירבה להצעתו לשלם לה משכורת עם תלושי שכר או לבצע רישום מסודר כעובדת מדווחת למוסד לביטוח לאומי. היא הסבירה למעסיק שאין לה אפשרות לתת קבלות על התשלום עבור שירותיה, והדבר הניח את דעתו.
בחקירתה בבית הדין העידה שלא נרשמה כעצמאית, ושההכנסות מהמעסיקים השונים שהיו לה לא נרשמו בשום מקום. גם נכסיה לא נרשמו על שמה, ואף הרכישות באמצעות הכנסותיה לא נרשמו על שמה, אלא על שם אִמה.
"ברור כי העובדת עבדה במודע באותו אופן בתשלום גבוה במזומן וללא תלושים אצל אנשים רבים, והלכה להירשם בשירות התעסוקה במקביל לצורך קבלת השלמת הכנסה", ציין בית הדין בהחלטתו.
עדות רצופת סתירות
העובדת הודתה בעדותה בבית הדין בפה מלא שסירבה "קטגורית" לקבל תלושי שכר מהמעסיק. "בכך סתרה לחלוטין את האמור בתצהירה, ודי לחכימא ברמיזא", הוסיף בית הדין. "מיד לאחר מכן סותרת עצמה העובדת שוב עת מציינת כי לא ידעה זכויותיה… עדותה של העובדת הייתה מלאה, במודע, בסיפורים מעוררי רחמים ולא רלוונטיים עליהם הרחיבה במקום מענה לשאלות. עדותה גם היתה רצופה סתירות. הסתירה בין העדות לתצהיר בעניין מהותי של ההתקשרות , פוגמת אף יותר במהימנות עדותה".
על פי חוזה העבודה עם הנתבע, היא קיבלה 35 שקל לשעה, לאחר שדחתה את הצעתו לעבוד עם תלוש בשכר מינימום דאז, שעמד על 19 שקל לשעה.
"זו היתה בחירה מובהקת שלה מסיבות שונות", הבהיר בית הדין. הוכח כי התקשרות במתכונת זו נבעה מהצורך של העובדת לא להביא לביטוי ברישומים ברשויות את הכנסותיה, נוכח זכאות לדיור שתלוי בגובה הכנסה ובשל זכויותיה בביטוח הלאומי שהיו נשללות אילו היו מודעים להכנסותיה.
בית הדין: אין מדובר בעובדת מוחלשת
בית הדין הבהיר שחובת תום הלב בחוזה חלה על שני הצדדים, ושלא מדובר בעובדת מוחלשת. "לא מדובר בעובדת משק בית שאינה יודעת את מעמדה ואת זכויותיה", הבהיר בית הדין. "מדובר בעובדת משכילה אשר מיצתה זכויות מול רשויות השלטון, ובחרה במודע לא להירשם כעובדת. לא רק אצל הנתבע, אלא בעבודות אחרות שביצעה במקביל לעבודה אצלם, אצל אנשים שונים, במלאכות שונות ולא רק בניקיון".
העובדת אישרה שלא תבעה מעסיקים אחרים, אלא רק את הנתבע, כי נפגעה מהיחס שלו ומהצורה בה פוטרה. זוהי הסיבה, לדבריה, שפנתה להסתדרות והחליטה להגיש את התביעה.
הוכח שהעובדת היא שסירבה לקבל תלושי שכר ולהירשם בביטוח הלאומי, והמעסיק פעל על פי בקשתה המפורשת. "הגם שאין בכך לפטור אותו מחובתו כמעסיק, אין לזקוף לו חוסר תום לב", ציין בית הדין בהחלטתו.
כאן המקום להדגיש שמתן תלושי שכר הנו מחויבות הרובצת על כתפי המעסיק ללא קשר להסכמה או לאי-הסכמה מצד העובד, שכן מדובר בזכות קוגנטית שלעובד אין אפשרות לוותר עליה.
שני הצדדים בעמדת כוח
"בנסיבות אלה של הסכם כאשר שני הצדדים באותה עמדת כוח, עת לא מדובר בעובד מוחלש ומדובר במעסיק חולה הנזקק לשירות זה, נשאלת השאלה איזה תוקף יש לתת להסכם זה", הוסיף בית הדין. "האם היתה 'עצמאית' כטענת המעסיק או 'עובדת' כטענת התובעת, ומהן הזכויות להן תהיה זכאית התובעת עקב התקשרות זו. המסקנה היחידה העולה מהפסיקה כאמור היא כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק".
בית הדין הבהיר שהזכויות להן טענה העובדת ייבחנו לפי חוקי העבודה, אך בשים לב להתנהגות ולמהימנות העובדת. המעסיק הודה שסיים את העסקת העובדת לאלתר, לאחר שצפתה בטלוויזיה בשעות עבודתה. בנסיבות אלה, פסק בית הדין, יש לה זכות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, וכן לפיצוי מה בגין פיטורים שלא כדין.
הפסיקה קובעת שבמקרה בו שני הצדדים סברו לאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד, אין להחמיר עם מי שהוברר לו בדיעבד שהוא מעסיק מעבר למי שידע מלכתחילה שהוא כזה. בית הדין הבהיר במקרה זה שהעניין ראוי להיבחן לפי נסיבות כל מקרה ומקרה.
אי זכאות להודעה על תנאי עבודה
כך חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצויי פיטורים בסך כולל של כ-12,000 שקל, וכן דמי הודעה מוקדמת בסך כולל של כ-2,000 שקל. באשר לרכיב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נוכח נסיבות המקרה, היקף ותקופת עבודתה – חויב המעסיק לשלם לעובדת רק 3,500 שקל.
לכאורה, בשל קיום יחסי עבודה היה על המעסיק לתת לעובדת הודעה על תנאי עבודה, אולם בשל סירוב העובדת לרישומים כדי להימנע ממסמכים שישללו זכאותה ברשויות השונות, ומשהוכח שהמעסיק ביקש לרשום אותה כדין והעובדת היא שסירבה – לא נפסק לה פיצוי בגין היעדר הודעה בנוגע לתנאי העסקה.
