"בחילות בוקר": המועמדת רקחה תביעה בגין אפליה – וזכתה

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה פיצוי בגובה 15 אלף שקל למועמדת, על אף שהוכח שהיא יצרה באופן מכוון רושם כאילו היא בהיריון כדי לגרום למעסיק לדחות את מועמדותה – במטרה לזכות בפיצוי בגין אפליה. ואכן כך היה.

"השתכנענו כי התובעת פתחה את הודעת הדואר האלקטרוני הראשונה שלה אל החברה בציון 'בחילות בוקר', על מנת שלא להתקבל למשרה זו, באופן שלא יפגע בזכאותה כדורשת עבודה", ציין בית הדין בהחלטתו.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* פיצוי בגובה 70,000 שקל למועמדת שלא התקבלה לעבודה בשל ההיריון
^* פסיקה: המועמדת לא חשפה בריאיון שהיא בהיריון? על המעסיק לגלות הבנה וסבלנות
^* קוּצַץ בחצי הפיצוי שנפסק לתובעת הסדרתית שלא התקבלה בגלל ההיריון

הכל החל כאשר התובעת הופנתה לריאיון בחברה על ידי שירות התעסוקה. מנהלת תיקי לקוחות בחברה שיגרה לתובעת הודעה בה ציינה שניסתה להשיג אותה, וביקשה שתחזור אליה לצורך תיאום ראיון.

כעבור מספר דקות השיבה התובעת: "מתנצלת שלא יכולתי לענות, עדיין עם בחילות בוקר", וביקשה לתאם מועד לריאיון. המנהלת שאלה: "בחילות? האם את בהריון?", וזו השיבה: "עוד מוקדם מכדי לומר. אני חושבת שזה פחות מתאים למייל". ואז כתבה המנהלת בתגובה: "אם יש היריון באופק אז אנחנו נוותר. תודה לך".

תביעה תוך חודש

המועמדת כלל לא היתה בהיריון, וכעבור חודש הגישה תביעה נגד החברה בסכום מופקע של 100 אלף שקל, בטענה לפיה הופלתה בשל היריון.

כאשר הגיע כתב התביעה אל המעסיק, הוא יצר איתה קשר כדי לברר את פשר התביעה והציע לה עבודה, שכן הוא עדיין היה זקוק לעובדים, אולם היא סירבה להצעתו בנימוק לפיו מצאה עבודה אחרת.

בכתב ההגנה, טענה החברה שלא ייתכן שמדובר באפליה בשל היריון, מאחר שהמועמדת כלל לא היתה בהיריון. בית הדין כמובן דחה טענה זו, בנימוק לפיו אין זה משנה את העובדה שדחיית המועמדת נעשתה על בסיס ההנחה שהיא בהיריון, ודי בכך כדי להפר את הוראת החוק.

פעלה בחוסר סמכות

לאור מצוקת כוח אדם בחברה, ובהיעדר מחלקת משאבי אנוש, מינה המעסיק את מנהלת תיקי הלקוחות לתאם ראיונות למועמדים שהופנו על ידי לשכת התעסוקה.

"השתכנענו שהחלטת מנהלת תיקי הלקוחות לדחות את מועמדותה של התובעת נעשתה בחוסר סמכות", פסק בית הדין. "עוד השתכנענו שהחלטתה משקפות את עמדותיה שלה בנוגע לעבודת אימהות ונשים הרות, ולא את מדיניות החברה".

עם זאת, לאחר שפסלה את מועמדות התובעת, דיווחה המנהלת למעסיק על התנהלותה. "המעסיק לא מיהר לפעול לתיקון טעותה של המנהלת, אך הדבר איננו מעיד על מדיניות שיטתית פסולה של החברה", הוסיף בית הדין. "השתכנענו שהמעסיק אף הבהיר למנהלת שהיא פעלה באופן פסול".

חוסר תום לב 

בית הדין התרשם שהמועמדת פעלה בחוסר תום לב בפנייתה לחברה, ולא באמת היתה מעוניינת במשרה, כי אם בתביעה שהגישה לאחר מכן.

"אנו סבורים שקיימת סבירות גבוהה כי התובעת ביקשה לגרום למעסיק הפוטנציאלי לדעת או להניח שהיא הרה", ציין בית הדין בהחלטתו. מעבר לכך, החברה חיפשה מזכירה, בעוד שניסיונה המקצועי של התובעת היה בכלל מתחום הדוברות ויחסי הציבור.

נפסק שאי קבלתה של התובעת לעבודה לא גרם לה נזק, מאחר שממילא מצאה עבודה אחרת תוך שבועות בודדים. הובהר שאין בכך כדי להפחית מחומרת מעשיה של החברה שהפלתה לרעה את התובעת, אלא מדובר בשיקול נוסף שראה בית הדין לנגד עיניו בקביעת גובה הפיצוי לתובעת.

נציג המעסיקים בדעת מיעוט

לאחר שנדחתה מועמדותה, לא פנתה המועמדת אל המעסיק בשנית כדי לאפשר לו לתקן את הפגם, ואף לא שלחה מכתב התראה לחברה, אלא הגישה תוך חודש תביעה לבית הדין.

בנסיבות אלה קבעה בית הדין שהנתבעת זכאית לפיצוי נמוך יחסית, בגובה 15 אלף שקל, נוסף על הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 שקל.

זאת בניגוד לדעת המיעוט של נציג המעסיקים בכס השיפוט, מר מנחם הוכמן, שסבור היה שיש להסתפק בפיצוי בגובה 9,000 שקל, מאחר שהוכח שהתובעת התנהלה בחוסר תום לב וכלל לא היתה מעוניינת במשרה, אלא העדיפה להמשיך ולקבל את דמי האבטלה עד שתמצא תפקיד ההולם את כישוריה.

[סע"ש 40226-12-16]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא מועמדת בהיריון >>