בית הדין לעבודה בירושלים פסק לאחרונה שבין התובעת לסוכנות היהודית נכרת חוזה עבודה לצאתה לשליחות לארה"ב. זאת על אף שהצדדים לא חתמו על הסכם שכזה וחרף התרעות חוזרות ונשנות מצד הסוכנות שאין בכך כדי להוות התחייבות כלפיה לצאתה לשליחות בפועל.
התובעת היא עורכת דין שהגישה מועמדותה לתפקיד שליחה של הסוכנות היהודית. היא עברה בהצלחה את כל תהליכי המיון לתפקיד, שנמשכים על פני זמן ומורכבים ממבחנים שונים, ראיונות ופגישות, וכן סדנאות מיון והערכה.
התובעת קיבלה מכתב בזו הלשון: "הריני להודיעך שנבחרת כשליחת עלייה בארה"ב החל מהקיץ הקרוב. יציאתך לשליחות מותנית בהשלמת תהליכי ההכשרה והשיגור לרבות: קבלת אשרת עבודה, אישור חטיבת הביטחון, בדיקות תקינות מבחינה רפואית לך ולבני משפחתך הנלווים אליך".
הסוכנות היהודית הקפידה לציין במסמכים השונים שעצם ההתקדמות בהשלמת תהליך הקליטה של התובעת כשליחה – אין משמעותה שיש מחויבות מצד הסוכנות ליציאה לשליחות המיועדת בפרט, וליציאה בכלל. כך, בין היתר, נדרשה התובעת לחתום בסימולציית השכר על ההצהרה לפיה: "ידוע לי והריני מסכים כי כל עוד לא אושרה שליחותי על ידי הוועדה, אין כל התחייבות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית ו/או הסוכנות היהודית לארץ ישראל כלפי בכל הנוגע למועמדותי לשליחות".
כשבועיים לפני תחילת תהליך ההכשרה, הודיעה העובדת בשיחה טלפונית עם מנהל מערך צפון אמריקה בסוכנות שהיא בהיריון. למחרת היום נוהלה שיחה נוספת בין השניים, שבמהלכה הבהיר לה המנהל שהוא רואה קושי בצאתה לשליחות כאשר על פי המתוכנן היא צפויה ללדת רק כחודשיים לאחר מכן, בשל קשיי ההתארגנות וההתאקלמות המשפחתיים והמקצועיים הכרוכים בראשיתה של שליחות, ושעליה לדחות את מועד יציאתה לשליחות.
על אף שכבר הודיעה על התפטרותה ממשרד עורכי הדין בו עבדה, ניתנה לה אפשרות להמשיך לעבוד בו, כך שלמעשה היא המשיכה לעבוד ברציפות עד הלידה. הסוכנות הודיעה לתובעת שהמשך תהליך הכשרתה לשליחות יתבצע לאחר תום חופשת הלידה.
חודש לפני מועד הלידה, התקבלה בסוכנות היהודית החלטה אסטרטגית בדבר שינוי בדגשים שבמטרותיהן – תוך שהדגש על עידוד עליה כפי שהושם קודם לכן הוחלף בדגש על חיזוק הזהות היהודית, וכך התבטל התקן שהיתה אמורה למלא התובעת, והיא קיבלה התובעת הודעה על ביטול השליחות.
התובעת המשיכה לעבוד אצל אותו מעסיק עם חזרתה מחופשת הלידה, עד שהתפטרה מיוזמתה, והחלה בעבודה חדשה בגוף אחר.
חתימה על ההסכם – טכנית בלבד?
התובעת טענה שעם משלוח מכתב אישור הקבלה לשליחות נתגבש למעשה הסכם בין הצדדים, אשר החתימה שטרם נתקיימה לגביו היא טכנית בלבד. הסוכנות טענה מנגד שלא נחתם הסכם, והתובעת אף הוזהרה שלא להסתמך על התקדמות התהליך לכל דבר וענין.
"לעמדתנו, המקרה דנן הוא בגדר המקרים בהם בפועל התגבשו כל התנאים לכריתת הסכם עם קבלת מכתב האישור – שכן העניינים הנוספים שנדרשו מן התובעת הם טכניים בעיקרם: השתתפות בקורס הכשרה, אישור בטחוני וביטוח רפואי", קבע בית הדין, והוסיף שברור שמדובר בדרישות שאין להן רלוונטיות לצורך גיבוש עמדת הצדדים בנוגע לרצונו להתקשר בהסכם, כיוון ששניהם כבר הודיעו שהם מעוניינים בכך, וממילא לא היה צורך לקבוע את תנאי החוזה הספציפיים.
כך נפסק שמדובר בחוזה מוּתְנה, ולכן רק אם אחד התנאים לא מתקיים – החוזה לא נכנס לתוקף. במקרה זה, הסוכנות היהודית מנעה בעצמה מהתובעת את קיום התנאים שמנעו מהחוזה להיכנס לתוקף, ולכן פסק בית הדין שהיא מנועה מלטעון שהתנאים המתלים לא התקיימו ושהחוזה לא נכרת. "אם כן – חוזה נכרת בין הצדדים עם קבלת מכתב האישור", הכריע בית הדין.
בנוגע לטענת הסוכנות לפיה הקפידה להתריע שוב ושוב שאין כל התחייבות מצידה ל"שיגור" התובעת לשליחות, הבהיר בית הדין כי "התראות מפני חשש כאמור אין משמען היעדרו של הסכם, או כי נסיבות אחרות שאינן קשורות לקיומם של אותם תנאים טכניים (הדגשה במקור – מעסיקולוג) ישמיטו את הקרקע תחת ההסכם או יביאו לביטולו".
בית הדין התייחס לשינוי המדיניות בסוכנות שהביא אותה להודיע לתובעת שהעסקתה מבוטלת, וקבע שהסוכנות לא טרחה כלל לפעול כדי ליישם התחייבויותיה כלפי התובעת לשגרה לשליחות, ולמעשה פטרה אותה בלא כלום, כאילו לא היתה לה כל מחויבות כלפיה. הודעה זו, קבע בית הדין, מהווה הפרה של ההסכם בין הצדדים, על אף שלא נכרת בפועל. כך נפסק לתובעת פיצוי בגובה 45,000 שקל בשל חוסר תום לב בקיום חוזה העבודה בין הצדדים.
אפליה בשל ההיריון?
בית הדין פסק שדחיית השליחות נעשתה על רקע ההיריון בהסכמת שני הצדדים, ואין כל קשר בין ההיריון או חופשת הלידה לבין ביטול השליחות, ומכאן שאין אפליה והתובעת אינה זכאית לפיצוי עבור זה.
נוכח אופייה של העבודה ותנאיה המיוחדים של השליחות, קבע בית הדין כי אכן נדרשה הסוכנות לתת את הדעת לעובדה שהתובעת צפויה להיות בהיריון זמן קצר לאחר תחילת השליחות. עם זאת, נפסק שהסוכנות הניחה הנחות מפלות החורגות הרבה מעבר לנסיבות הספציפיות, כדוגמת עמדת המנהל ששוחח עם התובעת, לפיה יש מקום לא ללדת עד חלוף השנה הראשונה לשליחות.
כך נפסק שיש "הכתמה" של ההחלטה לדחות את שיגור התובעת בשיקולים לא לגיטימיים, ונפסק לתובעת פיצוי בגובה 25,000 שקל. "סכום זה נקבע בהתחשב בכך שכאמור, טעמי הסוכנות היהודית לדחיית שליחותה של התובעת בנסיבותיה הספציפיות, כשלעצמם נמצאו לגיטימיים וענייניים לטעמנו", ציין בית הדין בהחלטתו.
[ס"ע 26749-11-11]
<< לחצו לצפייה: פסקי דין חדשים בדיני עבודה >>
