העובדת המפוטרת כלל לא הוכיחה שהמעסיק ידע שהיא בהיריון, ובכל זאת זכתה בפיצוי בגובה כ-34 אלף שקל
שתי החלטות מפתיעות של בית הדין לעבודה בתל אביב, שספק אם יִצלחו את ערעור המעסיק במידה ויוגש: לפני כשבועיים נפסקו לעובדת בהיריון פיצויים בגין פיטורים ללא שימוע וללא קבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים. זאת על אף שכל עובדי החברה פוטרו בעקבות סגירת העסק, ובנוסף העובדת כלל לא הוכיחה שהביאה לידיעת המעסיק שהיא בהיריון.
לא ברור מדוע יש לחייב מעסיק בעריכת שימוע בעת סגירת עסק, שהרי מטרת השימוע היא לתת לעובד הזדמנות לשנות את כוונת המעסיק לפטר אותו, ואילו במקרה בו העסק נסגר – פיטורי כל העובדים הם בלתי נמנעים, כפי שקרה במקרה הנוכחי. ובכל זאת, החברה חויבה לשלם לעובדת פיצוי בגין היעדר שימוע, אולם הוא הועמד על 5,000 שקל בלבד מאחר שהעסק נסגר וממילא לא היה מקום עבודה אחר.
בית הדין לעבודה: "לאור העובדה שלא הוכח כי העובדת הודיעה לחברה על היותה בהיריון קודם להגשת התביעה, איננו פוסקים פיצוי על פי חוק עבודת נשים בגין נזק לא ממוני"
"אף שהחנות נסגרה, אנו סבורים שהיה על החברה לזמן את העובדת בצורה מסודרת, ליידע אותה על סגירת החנות, לערוך לה גמר חשבון, ולשלם את זכויותיה", ציין בית הדין בהחלטתו. "לכל הפחות, היה על החברה למסור לעובדת מכתב פיטורים. כל אלה לא נעשו".
הערה זו של בית הדין מלמדת שייתכן שאילו המעסיק היה מודיע לעובדת בפגישה פרונטלית (ולא בטלפון) על סגירת העסק, מבצע גמר חשבון בצורה מסודרת, ומוסר לה מכתב פיטורים – ההחלטה היתה נראית אחרת, ולא היה נפסק לה פיצוי בגין אי עריכת שימוע. כלומר, ייתכן שההתנהלות הלקויה של המעסיק עוררה את תרעומת בית הדין, והביאה אותו לפסוק פיצוי בגלל אי עריכת שימוע, שממילא לא היה בו כדי לשנות דבר.
היתר – גם בעת סגירת עסק
בית הדין הבהיר שחובה על המעסיק לקבל מהממונה על חוק עבודת נשים היתר לפטר עובדת בהיריון, גם אם הוא סוגר את העסק ומפטר את כל העובדים. העובדת לא הוכיחה בפני בית הדין שהמעסיק ידע על ההיריון, כאשר המעסיק טען שהיא עצמה עדיין לא ידעה על ההיריון במועד הפיטורים, ובכל זאת זכתה בפיצוי בגובה כ-34 אלף שקל בגין פיטוריה ללא היתר הממונה.
"בכל הנוגע לפיטורים בהיריון, בהתאם לחוק עבודת נשים, מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת בהיותה בהריון, ללא קבלת אישור מאת הממונה על פי חוק עבודת נשים", הבהיר בית הדין. "אי ידיעת המעסיק על ההיריון במועד הפיטורים, אינה פוטרת אותו מחובת קבלת היתר לפיטורים, מיד לאחר שמובא לידיעתו כי העובדת בהריון". אך כאמור – לא הוכח שהמעסיק ידע שהעובדת בהיריון עד להגשת כתב התביעה.
בית הדין הבהיר שקשיים כלכליים של המעסיק או סגירת העסק אינם מצדיקים פיטורים של עובדת בהיריון ללא קבלת היתר. "לכל היותר יכולים להוות נימוק לממונה על פי חוק, להתיר את הפיטורים", ציין בית הדין בהחלטתו.
מאחר שהעובדת לא הוכיחה שהודיעה למעסיק שהיא בהיריון, בית הדין פסק שיש לקבוע לעובדת פיצוי בגובה הפיצוי הממוני הקבוע בחוק, אך לא מעבר לכך.
שמונה חודשי שכר
העובדת דרשה בכתב התביעה פיצוי בסך 36 אלף שקל בשל פיטוריה בעודה בהיריון, מבלי שפירטה או נימקה סכום זה, ומבלי שציינה מהו מועד הלידה כדי שניתן יהיה לחשב את גובה הפיצוי לו היא זכאית. מאחר שפוטרה בתחילת ההיריון, הועמד הפיצוי על שמונה חודשי שכר, כולל התקופה המוגנת לאחר הלידה, בסך כולל של כ-34 אלף שקל.
"לאור העובדה שלא הוכח כי העובדת הודיעה לחברה על היותה בהיריון קודם להגשת התביעה, איננו פוסקים פיצוי על פי חוק עבודת נשים בגין נזק לא ממוני (כלומר נזק בגין עוגמת נפש – מעסיקולוג)", ציין בית הדין בהחלטתו.
העובדת עתרה גם לפיצוי בגובה 15 אלף שקל מאחר שלא קיבלה מכתב פיטורים, אולם היא לא הוכיחה שנגרם לה נזק כתוצאה מכך – היא לא טענה שפנתה לביטוח לאומי או ללשכת העבודה ושפנייתה סורבה בהיעדר מכתב פיטורים. "לכן לא ניתן לפסוק פיצוי בגין היעדר מכתב פיטורים", פסק בית הדין. "יחד עם זאת, תינתן לעובדה זו משקל בקביעת הוצאות משפט".
כך נפסקו לעובדת פיצויי פיטורים בסך כ-17 אלף שקל, דמי הודעה מוקדמת בסך 5,000 שקל, סכומים שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה בסך כ-6,000 שקל, חלק המעסיק בתגמולים בסך כ-10 אלף שקל, פיצוי בגין העדר שימוע בסך 5,000 שקל, וכן פיצוי על פי חוק עבודת נשים בסך כ-34 אלף שקל.
בנוסף חויבה החברה לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של העובדת בסך 10 אלף שקל.
