המעסיק לא מסר לעובדת מכתב פיטורים, וחויב בפיצוי של 10 אלף שקל

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב לאחרונה מעסיק לשלם לעובדת פיצוי בסך 10 אלף שקל, מאחר שלא הוכח שמסר לעובדת מכתב פיטורים. עם זאת, העובדת חויבה מנגד לפצות את המעסיק בסכום זהה לאחר שהוכח שהיא גנבה ממנו כספים. בנוסף נפסק שהחברה נהגה כדין כאשר שללה מהעובדת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

כ-3.5 שנים לאחר תחילת עבודתה כקופאית ברשת מזון, זומנה העובדת לשימוע לאחר שהתברר להנהלה שהיא גנבה כספים מקופת החנות. זמן קצר לאחר קבלת הזימון, הודיעה העובדת שעליה לעזוב מיידית כי הבן שלה לא מרגיש טוב.

במועד השימוע, שלח מנהל החברה לעובדת מסרון בו הביע את מורת רוחו מכך שהחליטה לא להתייצב לשימוע מבלי להודיע, ושהחברה רואה בכך התפטרות. העובדת השיבה שלא התפטרה, ושהיא נמצאת בחופשת מחלה, אולם לא התייחסה כלל להאשמות החמורות שהוצגו בפניה.

החברה מתעקשת לשימוע

למחרת היום, מנהל החנות שלח לעובדת מכתב, בו ציין שקיבל את הודעת בעלה שאינה צפויה לשוב לעבודה, ועל אף הודעה זו על התפטרותה – החברה מעוניינת לערוך לה שימוע כדין.

כך זומנה העובדת לשימוע במועד חלופי, וניתנה לה האפשרות למסור את תגובתה בכתב. במועד הקבוע התייצבה העובדת לשימוע עם בעלה, ומספר ימים לאחר מכן פוטרה תוך שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

העובדת הגישה תביעה נגד החברה בטענות שונות בנוגע להפרת זכויותיה, ובתגובה הגישה החברה תביעה נגדית בה נטען שהעובדת ביצעה מעשי גניבה שיטתיים, ועליה לפצות אותה על נזקים בסך 170 אלף שקל.

מצב של אי ודאות

בכתב התביעה טענה העובדת בין היתר שלאחר השימוע שנערך לה היא לא קיבלה מכתב פיטורים, וכך נותרה במצב של אי ודאות, כשהיא נדרשת לשבת בביתה עד להחלטה, וכלל אינה יודעת האם אכן פוטרה או לא. החברה הכחישה את הטענה, והציגה כראיה מכתב פיטורים.

לאחר שבחן את העדויות והראיות שהוצגו בפניו, פסק בית הדין לעבודה שהחברה לא הוכיחה שמכתב הפיטורים האמור אכן נשלח או נמסר לעובדת במועד זה או בסמוך לכך, והשתכנע שהמכתב הגיע לידי העובדת לראשונה רק עם הגשת כתב ההגנה. כך נפסק לעובדת פיצוי בסך 10 אלף שקל, אולם סכום זה קוזז במלואו עם התביעה הנגדית – במסגרתה חויבה העובדת לפצות את העובדת ב-10 אלף שקל בגין מעשי הגניבה.

לצד זאת, פסק בית הדין שהחברה צדקה בהחלטתה לשלול מהתובעת את פיצויי הפיטורים (בסך כ-18 אלף שקל) ודמי ההודעה המוקדמת (בסך כ-4,800 שקל שקל), בעקבות מעשי הגניבה.

זאת לאחר שבעדותה בבית הדין, העובדת לא הכחישה שנהגה באופן שגרתי שלא להעביר חלק מהמוצרים בקופה בסכומים משמעותיים, אולם טענה שנהגה כך בהתאם להוראות שקיבלה מהמנהלת שלה שביקשה ממנה לכאורה ליצור "קופה שחורה" לשימושים שונים – טענה שלא הוכחה.

"תשובתה הדהימה אותנו"

בית הדין התייחס להתנהגות העובדת לאחר שזומנה לשימוע, אותה תיאר כ"התנהלות מחשידה", שכן העובדת כאמור עזבה את המקום בטענה שעליה לאסוף מיידית את הילד מבית הספר כי אינו חש בטוב, מבלי להתייחס להאשמות נגדה ולטעון בפשטות שפעלה בהתאם להנחיות המנהלת.

העובדת התבקשה להסביר איך ייתכן שלא הגיבה בזמן אמת לטענות הקשות שהועלו נגדה בנוגע לגניבה, והיא השיבה שבאותו זמן חשבה שהטענה בנוגע לגניבה מתייחסת לקופאית אחרת. "תשובתה הדהימה אותנו, לא פחות", ציין בית הדין בהחלטתו, "שכן לכל אורך ההתדיינות… לא ציינה העובדת ולו ברמז כי מסרה לחברה עוד קודם לשימוע שלא מדובר בגניבה. מובן כי אי ציון פרט כה מהותי, אף שניתנו לה הזדמנויות רבות לכך, עד אשר הפנינו אליה שאלה ישירה בעניין, היקשה עלינו לתת אמון בגרסת העובדת".

כך נפסק שהחברה פעלה כדין כאשר שללה מהעובדת את פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אולם בית הדין ציין שאילו העובדת היתה צוברת מספר שנות ותק גבוה יותר – ייתכן שהיתה נשקלת רק שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים. "בהינתן חומרת הפרת המשמעת מצד אחד, והסך הלא גבוה של פיצויי הפיטורים שבהם מדובר, לא מצאנו הצדקה לנהוג כך (לשלילה מלאה של פיצויי פיטורים בעקבות מעשה גניבה, גם במקרה של עובד שצבר שנים רבות של ותק במקום העבודה)", נימק בית הדין את החלטתו.

[סע"ש 23383-02-16]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא שלילת פיצויי פיטורים >>