בית הדין לעבודה: "מעסיק שלא מקיים חובת מסירת מידע לעובד שאמור להחליט לגבי תנאי פרישתו, מפר את חובת תום הלב"

בית הדין לעבודה בתל אביב פסק בשבוע שעבר שמעסיק שלא מקיים את חובתו למסירת מידע לעובד שאמור להחליט לגבי תנאי פרישתו, מפר את חובתו המוגברת לקיום חוזה העבודה בתום לב, כאשר הדבר נכון ביתר שאת אם מדובר במעסיק ציבורי או המדינה.

"על המעסיק מוטלת האחריות ליידע את עובדיו בדבר זכויותיהם, וזאת הן מפני שהמעסיק אחראי או שותף לנתינתן ולשמירה עליהן, והן מפני שהמעסיק הוא מקור מהימן ונגיש למכלול זכויותיו של העובד", הוסיף בית הדין.

קראו עוד במעסיקולוג:
^* פסיקה: מבוטח אינו רשאי לוותר על קצבת זקנה ושארים, כולה או חלקה
^* האם מעסיק מחויב לשלם פנסיה ופיצויי פיטורים לעובד לאחר גיל פרישה?
^* קרנות ברירת מחדל אמנם הביאו לירידה בדמי הניהול, אך האם הן מבשרות על העלאת קצבת הפנסיה שלנו?
^* פיצוי חריג בגובה 65 אלף שקל לעובדת שלא הופרשה לה פנסיה כדין

לטענת התובע, לקראת יום הולדתו ה-60, כשלושה חודשים לאחר שנסגר המעון בו הועסק על ידי משרד העבודה והרווחה, הוצע לו לפרוש תוך הסבר לפיו הוא יקבל מענק בסך 155 אלף שקל. עם זאת, מאחר שהעובד יצא לגמלאות בפועל לאחר גיל 60 – הוא קיבל מענק פרישה בסך 115 אלף שקל בלבד.

התובע טען לאי גילוי עובדות והטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים. בנוסף טען לחוסר תום לב במשא ומתן לקראת הפרישה וכן הפרת חובות מנהליות של המדינה כמעסיקה וכרשות ציבורית.

בית הדין הארצי לעבודה הבהיר בספטמבר 2016 [ע"ע 42050-05-14] כי "קיימת חשיבות רבה ביידוע עובדים שעומדים לפרוש, ובעיקר עובדים השוקלים לפרוש בפרישה מוקדמת, אודות הנתונים המלאים והמדויקים על גובה הגמלה שעתידה להיות משולמת להם לרבות משכורתם הקובעת וכיצד נקבעה, ולאפשר להם להתייחס לכך".

התייחסות לכך מצד העובד עשויה לבוא לידי ביטוי בין היתר באמצעות הגשת ערעור בהתאם להוראות החוק – זכות שהוארכה לאחרונה במסגרת תקנות שירות המדינה, וכן באמצעות קבלת החלטה מחודשת על הפרישה ומועדה במקרה בו היא נתונה להחלטת העובד.

מידע מלא ועדכני 

"חובה זו במסירת מידע מלא ומעודכן, וביידוע העובד העומד בפני פרישה על האפשרויות העומדות בפניו, היא חלק בלתי נפרד לטעמנו מחובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת המדינה כלפי עובדיה בכובעה הכפול – הן כמעסיקה, והן כאחראית כלפיהם על יישומו של חוק הגמלאות כמרכיב משמעותי בביטחונם הסוציאלי (ומכוח קל וחומר בהתחשב במעמדה הציבורי)", הוסיף בית הדין הארצי. "הצורך ביידוע אף מקבל משנה תוקף בענייני ביטחון פנסיוני, נוכח פערי המידע והמומחיות והשלכותיה המשמעותיות של הגמלה על חיי האדם".

בית הדין לעבודה בתל אביב ציין בהחלטתו הנוכחית שלעובד יש זכות לדעת מהן זכויותיו בעבודה, קל וחומר לגבי זכויותיו בעת פרישה, שהן הרות גורל לשנים הרבות שבהן יהיה גמלאי. המקור לחובות הללו החלות על המעסיק הוא סעיף 39 לחוק החוזים, הקובע שיש לקיים חוזה בתום לב – כאשר במקרה זה מדובר בחוזה עבודה.

מכוח הוראת חוק זו זכאי הנפגע ל"פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה", כפי שקבע בסעיף 10 לחוק החוזים תרופות [ק"ג 43777-05-11].

פיצוי בגובה הנזק

נפסק שהמדינה הפרה את חובתה כלפי התובע, מאחר שלא הסבירה לו שאם הוא לא יחליט על פרישתו עד להגעתו לגיל 60 – ינוכה ממענק הפרישה סך 40 אלף שקל.

בית הדין לעובדה פסק שכתוצאה מהפרת חובת תום הלב מטעם המדינה, מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, זכאי התובע לתשלום של פיצוי כספי בגובה הנזק שנגרם לו.

"אין אני מתעלמת מן העובדה שהתובע קיבל שכר נוסף עד לפרישתו בפועל", ציינה השופטת עידית איצקוביץ בהחלטתה, "אך מדובר בתמורה בגין העבודה שהתובע ביצע בפועל, ולכן אין בה כדי להשליך על הסעד שזכאי התובע לקבל".

[סע"ש 8010-03-14]

<< לחצו לצפייה: פסקי דין בנושא פנסיה >>