ראשי»כתבות פופולריות»בית הדין הארצי קבע חובת זהירות מוגברת ביחס לדוא"ל המועבר לעובדים
בית הדין הארצי קבע חובת זהירות מוגברת ביחס לדוא"ל המועבר לעובדים
מעסיקולוג8:17
"בהעברת מסרים בדרך זו טמון הסיכון להעצמת הפגיעה בנפגע, בשל פוטנציאל תפוצתן הפוטנציאלית הרחבה של הודעות מסוג זה באמצעות שרשורן"
בית הדין הארצי לעבודה פסק לאחרונה שכיום, בעידן הדיגיטלי, מוטלת על מעסיקים חובת זהירות מוגברת ביחס למסרים המועברים לעובדים באמצעות הדואר האלקטרוני או יישומים דומים.
החובה האמורה נקבעה במסגרת דיון בערעור שהוגש על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מאוגוסט 2016, עליו דיווח מעסיקולוג, שחייב חברת תעופה ישראלית לפצות סוכנת מכירות שהועסקה על ידה בסך 27,000 שקל בגין לשון הרע.
זאת בעקבות הודעה ששלח הבוס של העובדת באמצעות הדוא"ל לעובדים בחברה בעקבות פיטוריה: "שלום לכולם, היום פוטרה טופז ברגר [שם בדוי – מעסיקולוג] מעבודתה בחברה. טופז פוטרה בגלל בעיות משמעת חמורות ביותר שאין להן מקום בארגון כמו שלנו. טופז השתמשה בשמות המקדמי מכירות ללא אישור שלהם בכדי להשיג הטבות מבתי מלון באילת, כמו כניסה לבריכה. כמו כן איימה שתעביר את ההזמנות שלהם למלונות אחרים במידה ולא תקבל את מבוקשה. כל מי שפֹּה שמייצג את החברה ואני יודע שהאמינות שלכם הינה ללא רבב. אני מקווה שזה המקרה הראשון והאחרון מסוגו".
בית הדין הארצי פסק שיש להותיר בעינה את החלטת בית הדין האזורי לחייב בפיצוי את המעסיק בשל הוצאת לשון הרע נגד העובדת, והבהיר שחובת הזהירות המוגברת החלה על מעסיקים כאשר מדובר באינפורמציה המועברת לעובדים באמצעות הדוא"ל – קיימת גם כאשר הדבר נעשה בתום לב ויש בו עניין לציבור (סעיף 14 ו-15 לחוק – ראו מסגרת תחתונה).
"סכנת הגלישה ללשון הרע פוחתת"
"בהעברת מסרים בדרך זו טמון הסיכון להעצמת הפגיעה בנפגע בשל פוטנציאל תפוצתן הפוטנציאלית הרחבה של הודעות מסוג זה באמצעות שרשורן", נימק בית הדין הארצי את החלטתו להטיל על המעסיק חובת זהירות מוגברת במקרים מסוג זה.
"ייתכנו נסיבות בהן פרסום באמצעים דיגיטליים, אף אם הוא פרסונלי, יהא הכרח בַּל יגוּנֶה, כגון במסגרת היוועצות בדואר אלקטרוני בין נושאי משרה אם לפטר עובד על רקע מעשיו או מתן הערכת עובד. ואולם אז יש להניח כי מקבל הפרסום מצופה לשמור עליו בדיסקרטיות מכוח חובתו המקצועית, ולכן פוטנציאל תפוצת הפרסום מוגבל ולא נרחב".
עוד ציין בית הדין הארצי לעבודה כי פרסום נרחב באמצעים דיגיטליים, כמו למשל במקרה בו המעסיק מעוניין להדגים לעובדיו את מדיניותו הכללית בנוגע לעבירות משמעת באמצעות מקרה פרטני – הוא לרוב יזום ובכתב, בשונה שיחה ספונטנית בעל פה. "בפרסום כזה נוצר באופן טבעי חלון הזדמנויות לבחינת הדברים ולברירה קפדנית של המילים ושהות להיוועצות בנוגע לנוסח ההודעה, ולכן סכנת הגלישה ללשון הרע מבלי משים במסגרת שיחה דינמית – פוחתת", הציג בית הדין הארצי נימוק נוסף להטלת חובת זהירות מוגברת כאשר המעסיק עושה שימוש באמצעים דיגיטליים.
מטרה לשנאה, בוז או לעג
כמובן שעל המעסיק מוטלת האחריות להקפיד על דיוקם של פרסומים המיוחסים לעובד, אף אם שמו אינו מוזכר אך הוא ניתן לזיהוי בקלות, כאשר מדובר בביצוע עבירות פליליות או עבירות משמעת חמורות.
"יש לנקוט משנה זהירות בפרסומים פרסונליים המייחסים לנפגע ביצוע עבירה פלילית או משמעתית, אף אם אלה מדויקים, שכן ציון שמו של הנפגע עלול להסיט את מוקד הפרסום מהשאלות העקרוניות אליו, ואו אז יהא על המפרסם לשכנע בקיום עניין לציבור ובהתקיימות דרישת תום לב ביחס לפרסום פרסונלי שכזה, וזאת בראי נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובכלל זה אופן הפרסום, היקפו הפוטנציאלי, תכליתו ועוד", הבהיר בית הדין הארצי.
במקרה הנוכחי דחה כאמור בית הדין הארצי את הערעור שהגיש המעסיק, מאחר שמדובר בפרסום המהווה לשון הרע, שבשל אופיו הפרסונלי ופוטנציאל תפוצתו הנרחבת הוא אינו חוסה תחת הגנת סעיף 14 או 15 לחוק איסור לשון הרע (ראו מסגרת או לחצו על הלינק לנוסח המלא), גם בהנחה שתוכנו מדויק.
בית הדין הארצי אישר את החלטת בית הדין האזורי, לפיה המעשים המיוחסים לעובדת בהודעת הדוא"ל "עלולים בוודאי היו להביא להשפלתה, או לעשותה מטרה לשנאה, בוז או לעג מצד עמיתיה לעבודה ואף היו עלולים לפגוע במשרתה ומשכך הודעה זו טומנת בחובה יסודות של לשון הרע כמשמעותו בחוק".
ההודעה אמנם נשלחה לכ-11 אנשים, אולם מבחינה פוטנציאלית נחשפו אליה כ-50 אנשים מעובדי החברה באמצעות המערכת הפנימית. לפיכך נפסק שהתקיימו לגבי ההודעה מרכיבי ה"פרסום" ו"לשון הרע" בהתאם להוראות החוק.
"על דרך ההפרזה"
"משקבענו כי הוכח שהודעת הדואר האלקטרוני לא הציגה תמונה עובדתית נכונה במלואה, אלא נוסחה על דרך ההפרזה, תוך שימוש שלא לצורך בשמה של העובדת, אין מנוס מלקבוע כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב", קבע בית הדין האזורי.
במסגרת הערעור, התייחס בית הדין הארצי לכך שמדובר בפרסום ישיר ופרסונלי. "שמה הפרטי של העובדת ושם משפחתה אוזכרו בנושא ההודעה, ובהמשך אוזכר שמה בגוף ההודעה שלוש פעמים", ציין בית הדין הארצי. "גם תוכן ההודעה עוסק בחלק משמעותי במקרה הספציפי של העובדת, תוך אזכור שמה, ורק לקראת סופו מוסקת מסקנה כללית יותר. לטעמינו, אופן פרסום זה – על דרך ההיפוך מעניין דיין – הסיט את מוקד הפרסום בכללותו מגופו של ענין לגופו של אדם, ואין המדובר עוד בהדגמת מדיניות כללית באמצעות מקרה פרטני. פרסום פרסונלי מסוג זה לא בהכרח יהא בעל 'ענין ציבורי' ביחסי עבודה".
עם זאת, הבהיר בית הדין הארצי, אין מקום למסקנה גורפת לפיה פרסום פרסונלי לעולם אינו יכול להיות בעל "עניין לציבור", ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, לרבות אופן הפרסום, תכליתו, היקף הפרסום ושאר נסיבות העניין.
