בית הדין לעבודה בתל אביב חייב בשבוע שעבר את משרד הפנים בתשלום פיצויים לעובדת שהועסקה על ידי חברה חיצונית שסיפקה למשרד שירותי אבטחה, לאחר שהודיע על רצונו לסיים את העסקתה מבלי שזימן אותה לשיחת שימוע.
זאת, על אף שבהסכם בין החברה למשרד הממשלתי הובהר שאין בהתקשרות בין הצדדים כדי ליצור יחסי עבודה בין המדינה לבין עובדי החברה.
בהסכם אף נקבע בצורה מפורשת שמשרד הפנים רשאי לבקש את הרחקתו המיידית של מאבטח ממוסדות המדינה, ללא מתן נימוק לכך.
העובדת הוצבה לעבוד כמאבטחת במשרד לשכת רישום האוכלוסין של משרד הפנים, ולאחר למעלה מ-4 שנים הופסקה עבודתה לבקשת המשרד. בעקבות כך הגישה העובדת תביעה נגד משרד הפנים בשל פיטוריה שלא כדין.
יצוין כי במסגרת ההסכם התחייבה חברת האבטחה לקיים את כל חובותיה על פי חוקי העבודה, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים – סעיף שחשוב לאמץ כאשר חותמים על הסכם התקשרות עם חברה שמספקת שירותים באמצעות עובדים קבועים שנדרשים לבצע את עבודותיהם במשרדיכם.
שימוע – זכות יסוד
מערכת המשפט רואה בזכות השימוע של העובד לפני פיטורים, שהוקנתה לעובד על ידי הפסיקה ואינה מופיעה בחוק, כזכות יסוד במקרה בו מבקשים לשנות לרעה את מצבו, שכן היא מאפשרת לעובד להתגונן בפני הטענות המועלות כלפיו בטרם הפסקת ההתקשרות עמו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק (ת"א 1044/08) שחובת השימוע חלה גם כאשר לא מתקיימים יחסי עבודה פורמליים בין הצדדים, ובפרט כאשר מדובר בגוף ציבורי.
לפיכך, על אף התנאי בהסכם לפיו משרד הפנים אינו מחויב לנמק את החלטתו על סיום העסקתו של מי מעובדי חברת האבטחה, פסק בית הדין לעבודה שהוא נהג שלא כדין ושחלה עליו מחויבות לתת הסבר לעובדת מדוע הוחלט לסיים את העסקתה, במיוחד לאור פרק הזמן הממושך שעבדה שם. כך חויב משרד הפנים בתשלום פיצוי בסך 5,000 שקל בגין אי עריכת שימוע.
לחצו כאן לצפייה בכללי הפסיקה לעריכת שימוע כדין
[ג' נ' משרד הפנים סע"ש 11387-06-14]